35. בשיטתנו המשפטית נקבע זה מכבר כי הזכות לאזרחות היא זכות חוקתית עצמאית ואף שהזכות לאזרחות לא עוגנה במפורש בחוקי היסוד, בפסיקה הובהר ש"אין ספק כי היא נמנית עם זכויות היסוד" (עניין אלראי, בעמ' 22; ראו גם: בג"ץ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב(4) 690, 696ד (1998) (להלן: עניין מלבסקי); עניין שינביין, בעמ' 654; עניין סטמקה, בעמ' 791; בג"ץ 1712/00 אורבנביץ' נ' מינהל האוכלוסין, פ"ד נח(2) 951, 957 (2004) (להלן: עניין אורבנביץ'); עניין גריגוריאן, בפסקה 8; בג"ץ 1029/06 נודלמן נ' שר הפנים, פסקה 8 (14.5.2008)).
עם זאת, במשפט הישראלי טרם נקבע היקפה המדויק של הזכות לאזרחות. על כן, וכדי שנוכל לבחון אם התקיימה פגיעה בזכות לאזרחות במקרה קונקרטי עלינו לשאול עצמנו מהי ההצדקה לקיומה של הזכות בשיטתנו, קרי, מהו אותו אינטרס מוגן שעליו מבקש המשפט להגן?
--- סוף עמוד 27 ---
36. המעיין בפסיקה ובספרות הישראלית בנושא זה ימצא כי ההצדקה העיקרית למעמדה הרם של הזכות לאזרחות מיוחסת לעובדה שמדובר ב"זכות שקיומה, פעמים רבות, הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות היסוד. על כן האזרחות הינה בבחינת צינור החיים של זכויות אדם רבות" (עניין גריגוריאן, בפסקה 8; ראו גם: רחף, בעמ' 16; ראו גם דעת המיעוט של נשיא בית המשפט העליון האמריקאי, השופט Warren, בעניין Perez v. Brownell, 356 U.S 44, 64 (1958): "Citizenship is man’s basic right, for it is nothing less than the right to have rights" (ראו גם: Trop v. Dulles, 356 U.S. 86, 102 (1958); HANNAH ARENDT, THE ORIGINS OF TOTALITARIANISM 291-300 (1951)).
37. אכן, האזרחות מהווה "היסוד לזכות הבחירה לכנסת, שממנה צומחת הדמוקרטיה" (עניין אלראי, בעמ' 22; סעיף 5 לחוק-יסוד: הכנסת). זכויות נוספות שמוענקות לאזרחים בלבד הן הזכות החוקתית להיבחר לכנסת (סעיף 6 לחוק-יסוד: הכנסת); הזכות החוקתית להיכנס לישראל (סעיף 6(ב) לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו); הזכות לקבלת דרכון ישראלי (סעיף 2(א) לחוק הדרכונים, התשי"ב-1952); והאפשרות להתמנות לתפקידים מסוימים בשירות הציבורי (ראו, בין היתר: סעיף 16(ב)-(ג) לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 (להלן: חוק שירות המדינה); סעיף 4(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975; סעיף 5 לחוק-יסוד: השפיטה; סעיף 3א(א) לחוק הדיינים, התשט"ו-1955; סעיף 2א(א) לחוק הקאדים, התשכ"א-1961). האזרחות גם מעניקה חסינויות מסוימות, למשל במסגרת דיני ההסגרה (סעיף 1א לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 קובע תנאים ייחודיים להסגרת אדם שהוא אזרח ותושב המדינה) וההרחקה מישראל (סעיף 13(א) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 לעניין צו הרחקה, אינו חל על מי שהוא "אזרח ישראלי"). נוסף על כל אלה, האזרחות מהווה בסיס לאחריות המדינה כלפי פרטים גם מחוץ לגבולותיה (יורם דינשטיין סמכויות המדינה כלפי פנים 24-22 (1972) (להלן: דינשטיין); ראו בהקשר זה את סעיף 6(א) לחוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, הקובע כי "המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם").