33. לצד זאת, האזרחות מהווה, כאמור, גם סטטוס משפטי, שהוא מקור לזכויות ולחובות (אפרת רחף אף על-פי שחטא – ישראלי הוא? – שלילת אזרחות בגין הפרת אמונים 35 (2008) (להלן: רחף)). בהקשר זה ניתן לומר, ככלל, כי אזרח – להבדיל מיתר בני האדם השוהים במדינה – "זכאי למלוא הזכויות שהמדינה מעניקה וחייב במלוא החובות שהיא מטילה" (זילברשץ "האזרחות מהי", בעמ' 55). התנאים לזכאות בסטטוס של אזרחות והתוכן הקונקרטי שלה מבחינת זכויות וחובות, נקבעים בכל מדינה על פי הדין המקומי (בהקשר זה ראו: עמנואל גרוס מאבקה של דמוקרטיה בטרור: היבטים משפטיים ומוסריים 348-347 והאסמכתאות שם (2004) (להלן: גרוס)). בישראל, הכללים לרכישת אזרחות ואובדן אזרחות מעוגנים כאמור בחוק האזרחות, ואילו הזכויות והחובות הכרוכות באזרחות הישראלית פזורות בדברי חקיקה רבים (ראו: בג"ץ 296/80 בוקובזה נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 492, 496 (1981); ע"פ 6182/98 שינביין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 625, 654 (1999) (להלן: עניין שינביין)).
(2) האזרחות כזכות עצמאית
--- סוף עמוד 26 ---
34. שיטות משפט רבות לא הסתפקו בתפישת האזרחות כמוסד משפטי המגלם זיקה בין אדם למדינתו ומהווה מקור לזכויות וחובות אחרות, אלא הכירו בזכות לאזרחות כזכות חוקתית עצמאית, ובהתאם אף הגבילו את האפשרות של המחוקק לפגוע בה (ראו, למשל, האופן שבו פורש התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית ב- Afroyim v. Rusk, 387 U.S. 253, 268-269 (1967) (להלן: עניין Afroyim); וכן ראו את סעיף 16(1) לחוק היסוד הגרמני). אף במשפט הבינלאומי מוכרת הזכות לאזרחות כזכות אדם. כך, סעיף 15(1) להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם משנת 1948 קובע כי "כל אדם זכאי לאזרחות" ("Everyone has a right to a nationality"). כמו כן, סעיף 8 לאמנה בדבר צמצום חוסר האזרחות קובע כי למעט סייגים המפורטים באמנה, אין לשלול אזרחות מאדם אם הדבר יוביל לכך שהוא ייוותר חסר כל אזרחות. הזכות לאזרחות עוגנה באופן מפורש ביחס לילדים (סעיף 24(3) אמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות משנת 1966; סעיף 7(1) לאמנה בדבר זכויות הילד, כ"א 31, 222 (נפתחה לחתימה ב-1989)); נכללה באמנות אזוריות (סעיף 4 (a) לאמנה האירופית בדבר אזרחות משנת 1997 (להלן: האמנה האירופית בדבר אזרחות); סעיף 20 לאמנה האמריקאית לזכויות אדם משנת 1978); ונקבעו הוראות שונות במשפט הבינלאומי ההסכמי אשר אוסרות על אפליה בכל הנוגע לזכות זו (סעיף 9(1) לאמנה בדבר ביטול אפליה נגד נשים לצורותיה, כ"א 31, 181 (נפתחה לחתימה ב-1979); סעיף 5(ד)(3) לאמנה בין-לאומית בדבר ביעורן של כל הצורות של אפליה גזעית, כ"א 25, 548).