46. נקודת המוצא לדיוננו היא שמדינות מוסמכות, ככלל, לקבוע בחוקיהן את הכללים בדבר רכישת אזרחות וכן את הכללים בדבר שלילתה (עניין שורת הדין, בעמ' 107; דינשטיין, בעמ' 28-24). עם זאת, הכללים הללו צריכים להיקבע לשם קידומן של תכליות ראויות, קרי תכליות שנועדו "להגן על זכויות אדם או להגשים מטרה ציבורית או חברתית חשובה, לצורך קיומה של תשתית לחיים בצוותא במסגרת חברתית המבקשת להגן על זכויות אדם ולקדמן" (עניין המרכז האקדמי, בעמ' 621(. עלינו לבחון, אפוא, ביחס לכל אחת מהתכליות שנמנו לעיל, אם הן אכן עומדות בבסיס הסדר ביטול האזרחות מחמת הפרת אמונים, וככל שכך – האם מדובר בתכליות ראויות.
(1) תכלית הצהרתית
47. לטענת שרת הפנים והכנסת, התכלית המרכזית של סעיף 11(ב)(2) לחוק האזרחות היא להצהיר כי מי שביצע מעשים חמורים ביותר כמו מעשי טרור, בגידה, ריגול חמור ורכישת מעמד במדינה עוינת, הפר באופן בוטה את חובת האמונים הבסיסית שלו כלפי המדינה ומשכך הוא אינו ראוי עוד להיחשב כאזרח שלה. הצהרה
--- סוף עמוד 33 ---
זו, כך נטען, נועדה ליתן ביטוי להתפוגגות הזיקה ההדוקה בין המדינה ובין אותו אזרח, אשר במעשיו הפנה עורף למדינתו והוציא את עצמו מכלל אזרחיה.
48. לשון סעיף 11(ב)(2) לחוק האזרחות וההיסטוריה החקיקתית שלו, תומכים במסקנה כי התכלית ההצהרתית שתוארה לעיל היא התכלית העיקרית העומדת בבסיסו. כאמור, הסעיף מאפשר לבית המשפט לעניינים מנהליים לבטל את אזרחותו של אדם ש"עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל". בהצעת החוק המקורית (הצעת חוק האזרחות, התשי"ב-1951, ה"ח 22), הוצע לאפשר לבטל את אזרחותו של אדם אם "טובת המדינה מחייבת זאת". הצעה זו לא התקבלה בסופו של דבר ובמקומה נעשה שימוש בביטוי "הפרת אמונים", המניח את קיומה של חובת אמונים מצד האזרח כלפי מדינתו. במסגרת הדיונים בהצעת החוק המקורית צוין בהקשר זה כי "אזרחות אינה רק זכות [...] [האזרח] נהנה מהגנת המדינה, אך הוא חייב אמונים למדינה [...]" (דבריו של ח"כ יעקב שפירא, ד"כ 1.4.1952, 1859 (להלן: פרוטוקול מליאת הכנסת מיום 1.4.1952); ראו גם: שם, בעמ' 1861; דבריו של ח"כ יזהר הררי, פרוטוקול ישיבה 8 של הוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת הפנים, הכנסת ה-2, 3 (29.1.1952)).
על הקשר בין חובת האמונים ובין המסר ההצהרתי שמבטא החוק, עליו עומדים הכנסת ושרת הפנים בטיעוניהם, מלמדת גם ההיסטוריה החקיקתית של תיקון מס' 9 לחוק. כך למשל, ח"כ ראובן ריבלין ציין כי ביכולתה של המדינה לשלול אזרחות "משום שהיא באה ואומרת: אם אתה פעלת נגד המדינה שאתה מתיימר להיות אזרח בה, אינך ראוי להיות אזרח" (פרוטוקול ישיבה 155 של הכנסת ה-17, 75-74 (16.10.2007); וראו גם: דברי ח"כ מרינה סולודקין בפרוטוקול ישיבה 202 של ועדת הפנים והגנת הסביבה, הכנסת ה-17, 17 (1.8.2007) (להלן: פרוטוקול ישיבת ועדת הפנים מיום 1.8.2007)).