--- סוף עמוד 48 ---
Act 1977, s 16 (להלן: חוק האזרחות הניו זילנדי)). כלל המדינות שהוזכרו חתמו על האמנה בדבר צמצום חוסר האזרחות, ואף אשררו אותה (למעט צרפת שחתמה אך לא אישררה); ומבין מדינות אלה – בריטניה, צרפת, בלגיה וניו זילנד שמרו לעצמן את הזכות לחרוג מהאיסור על הותרת אדם מחוסר אזרחות בהתאם לסעיף 8(3) לאמנה.
(ראו: https://treaties.un.org/Pages/ViewDetails.aspx?src=IND&mtdsg_no=V-4&chapter=5&clang=_en).
73. מן הסקירה שערכה הכנסת עולה עוד שבמרבית המדינות שנסקרו, הסמכות לביטול אזרחות בעילה של הפרת אמונים או בעילות דומות לכך, נתונה בידי גורם מנהלי, ותפקידם של בתי המשפט מתמצה, לכל היותר, בהליכי השגה על החלטת אותו הגורם. אלו הם פני הדברים בבריטניה (ביטול האזרחות הוא בסמכות מזכיר המדינה); באוסטרליה (הסמכות נתונה לשר הפנים); בצרפת (נדרש צו ממשלתי באישור מועצת המדינה, בכובעה כגוף המייעץ לממשלה); ובהולנד (הסמכות נתונה, ככלל, לשר המשפטים) (ראו: אונגר, בעמ' 14, 19, 23, 25; וראו גם: סעיף 16 לחוק האזרחות הניו זילנדי, שמתייחס לסמכותו של שר הפנים).
(2) בחינת ההסדר הישראלי בכללותו
74. עינינו הרואות, הסדר ביטול האזרחות המעוגן בחוק האזרחות הישראלי אכן חריג במובן זה שהוא מאפשר לבטל את אזרחותו של אדם, ללא קשר לאופן שבו נרכשה אזרחותו ובאופן שיותיר אותו חסר כל אזרחות, במעמד של תושב בלבד, מכוח רישיון ישיבה שיעניק לו שר הפנים. בסקירות שהוצגו מטעמה, הכנסת לא הצביעה על מדינה דמוקרטית אחרת שבה החוק מאפשר באופן מפורש לשלול אזרחות בידיעה שהמעמד שייוותר בידי האדם שאזרחותו נשללה יהיה נחות מאזרחות. עד לתיקון מס' 9 לא נכללה בחוק, כזכור, כל התייחסות לסוגיית חוסר האזרחות ובמסגרת הדיונים בהצעת תיקון מס' 9, הציגה הממשלה עמדה לפיה יש למנוע לחלוטין את האפשרות להותיר אדם חסר כל אזרחות בשל ביטול אזרחותו (דברי שר הפנים, רוני בר-און, פרוטוקול ישיבה 83 של הכנסת ה-17, 73-72 (10.1.2007)). זהו גם הנוסח שאושר בקריאה ראשונה. אולם בסופו של יום שונה הנוסח במהלך הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית ואומצה הגישה לפיה ניתן להסתפק בהימנעות מהותרת אדם חסר כל מעמד (פרוטוקול ישיבה 404 של ועדת הפנים, הכנסת ה-17, 3 (14.7.2008)).
--- סוף עמוד 49 ---
75. אכן, ישראל מעולם לא אשררה את האמנה בדבר צמצום חוסר האזרחות, ואף אם נניח כי הוראות מסוימות של האמנה הפכו לחלק מהדין המנהגי, אין בכך כדי לכבול את ידיו של המחוקק לסטות מהוראות אלה. ואולם, העובדה שההסדר הישראלי הקיים מאפשר להותיר אדם ללא כל אזרחות, נושאת משקל בלתי מבוטל בבואנו לבחון את מידתיותו של ההסדר על כלל רכיביו.