14. זיוד ומפארג'ה מעלים בערעורים טענות במישורים שונים ובהן טענות במישור החוקתי; טענות הנוגעות לאופן יישום הסדר ביטול האזרחות בגין הפרת אמונים; וטענות הנוגעות לעניינם הפרטני. במישור החוקתי טוענים זיוד ומפארג'ה כי הסדר ביטול האזרחות בגין הפרת אמונים תוקן באופן משמעותי בשנת 2008, ועל כן סעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – סעיף שמירת הדינים – לא חל לגביו וניתן לתקוף את חוקתיותו. באופן ספציפי, טוענים זיוד ומפארג'ה כי סעיף 11(ב)(2) לחוק האזרחות פוגע בזכות לאזרחות שהוכרה בפסיקה כזכות יסוד, וזאת בניגוד לתנאי פסקת ההגבלה. לטענתם, הפגיעה נעשית ללא הסמכה מפורשת מספקת, לצורך תכליות הרתעתיות ועונשיות שאינן ראויות, ובאופן שאינו מידתי. ביחס למבחני המידתיות נטען כי ההסדר עלול להותיר אדם חסר כל אזרחות, שכן המעמד החלופי שיינתן לו הוא רישיון ישיבה ארעי בלבד, באופן הסותר עקרונות של המשפט הבינלאומי ובפרט הוראת סעיף 8 לאמנה בדבר צמצום חוסר האזרחות משנת 1961 (Convention on the Reduction of Statelessness; להלן: האמנה בדבר צמצום חוסר האזרחות), הקובעת כי אין לשלול מאדם אזרחות מקום שבו הוא ייוותר ללא אזרחות אחרת. בהקשר זה צוין כי שר הפנים והכנסת לא הצביעו על אף מדינה מערבית אחרת המאפשרת להותיר אדם ללא אזרחות בנסיבות דומות.
במישור היישומי, טוענים זיוד ומפארג'ה כי שר הפנים עשה שימוש מפלה בסמכותו, באופן העולה כדי אכיפה בררנית, וזאת בהתחשב בכך שלא הוצג ולו מקרה אחד של אזרח יהודי שביצע מעשה טרור ונשקלה האפשרות לבטל את אזרחותו בגין הפרת אמונים. זיוד מוסיף וטוען כי כל אימת שפתוחה הדרך לנקוט ב"מסלול הפלילי" לביטול אזרחות הקבוע בסעיף 11א לחוק יש לעשות כן ולהימנע מפנייה ל"מסלול
--- סוף עמוד 13 ---
המנהלי" הקבוע בסעיף 11(ב)(2) לחוק, אשר לשיטתו נעדר את ההגנות הראייתיות והפרוצדוראליות הקיימות בהליך הפלילי.
במישור הפרטני טוענים זיוד ומפארג'ה כי התכליות שעליהן הסתמך שר הפנים בבקשות שהוגשו בעניינם לבתי המשפט לעניינים מנהליים, שונות באופן ניכר מהתכליות של סעיף 11(ב)(2) לחוק כפי שהן מוצגות כעת על ידי גורמי המדינה. עוד הם טוענים כי אמות המידה להגשת בקשות מכוח סעיף זה גובשו לראשונה רק לאחר הגשת הערעורים דנן, ולו היה עניינם נבחן מראש על פי אמות מידה אלה, כלל לא היה מקום להגיש בקשה לביטול אזרחותם. כמו כן נטען כי בהליך בעניינו של זיוד השתנתה בקשת ביטול האזרחות, על התשתית העובדתית והנורמטיבית התומכת בה, "תוך כדי תנועה" במהלך הדיון בה, לרבות חוות הדעת של השב"כ שהוצגה בשלב מאוחר.