15. שרת הפנים מציינת מנגד כי טענותיהם של זיוד ומפארג'ה במישור החוקתי תוקפות למעשה את עצם הסמכות לבטל אזרחות מחמת הפרת אמונים, סמכות אשר קיימת בחוק האזרחות מראשיתו ומשכך חוסה תחת סעיף שמירת הדינים. מכל מקום, לטענת שרת הפנים, אף אם סעיף שמירת הדינים אינו חל בענייננו, הזכות לאזרחות אינה זכות מוחלטת וניתן לפגוע בה, כל עוד הפגיעה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה. לגישתה של שרת הפנים, הפגיעה במקרה דנן עומדת בדרישת ההסמכה שבפסקת ההגבלה, שכן סעיף 11(ב)(2) לחוק מעגן באופן מפורש את הסמכות לבטל אזרחות מחמת הפרת אמונים, ואף מפרט את המצבים הספציפיים שבאים בגדר הפרה זו. עוד טוענת שרת הפנים כי בבסיס סעיף 11(ב)(2) לחוק ניצבות שלוש תכליות ראויות: תכלית הצהרתית, לפיה ביטול האזרחות מבטא את התפוגגות הזיקה בין המדינה ובין אזרח שהפר באופן בוטה את חובת האמונים הבסיסית שלו כלפיה; תכלית ביטחונית-הרתעתית, לפיה החוק נועד לסייע בהרתעה מפני ביצוע מעשי טרור העולים כדי הפרת אמונים; ותכלית ביטחונית-מניעתית, לפיה ביטול האזרחות לא יאפשר עוד שימוש במעמד של אזרח לצורך ביצוע מעשי טרור.
שרת הפנים סבורה כי ההסדר שבמוקד הערעורים אף עומד במבחני המידתיות והיא מדגישה כי הוא כולל איזונים ובלמים רבים, ובכללם זכות טיעון עוד טרם הגשת הבקשה לבית המשפט; המלצה של הוועדה המייעצת; אישור היועץ המשפטי לממשלה; והבטחת מעמד חלופי הולם למי שייוותר חסר אזרחות. ביחס לסוגיה אחרונה זו סבורה שרת הפנים, כי הענקת רישיון א/5, תוך התחייבות להארכתו כל עוד
--- סוף עמוד 14 ---
לא רכש אותו אדם אזרחות אחרת, מהווה נקודת איזון ראויה. לבסוף, שרת הפנים דוחה את הטענה באשר למדיניות סלקטיבית בהפעלת הסמכות הקבועה בסעיף 11(ב)(2) לחוק, בציינה כי מדובר בסמכות שהופעלה שלוש פעמים בלבד מאז שתוקן החוק בשנת 2008, ובעניינם של זיוד ומפארג'ה הסיבה להפעלתה הייתה הצורך בהשגת הרתעה ואפקט הצהרתי ביחס לאוכלוסיית דור ב' לאיחוד משפחות בתקופת ההסלמה הביטחונית שהחלה בחודש אוקטובר 2015.
16. הכנסת, שכאמור לא הייתה צד להליכים בפני בית המשפט קמא וצורפה כצד לערעור בעניין זיוד, סבורה כי קיים טעם לפגם בבחינת חוקתיותו של ההסדר הקבוע בחוק האזרחות על דרך של תקיפה עקיפה, להבדיל מעתירה התוקפת את ההסדר באופן ישיר. הכנסת מוסיפה וטוענת כי סעיף שמירת הדינים חל באשר לתקיפת עצם הסמכות לביטול אזרחות מחמת הפרת אמונים, וכי ההיבט היחיד שלגביו נותר ספק ביחס לתחולת סעיף שמירת הדינים עניינו באפשרות להותיר אדם חסר כל אזרחות, שעוגנה לראשונה במפורש בחוק במסגרת תיקון מס' 9. מכל מקום, ואף מבלי להידרש לסוגיית שמירת הדינים, הכנסת סבורה כי הפגיעה בזכות לאזרחות עומדת בתנאי פסקת ההגבלה. לטענת הכנסת, התכלית ההצהרתית – שהיא התכלית העיקרית של ההסדר – הינה תכלית ראויה. כמו כן, ההסדר עומד בדרישת המידתיות, וזאת בפרט בשים לב לכך שהוא מאמץ את העיקרון שלפיו יש להבטיח כי מי שאזרחותו נשללה לא ייוותר חסר מעמד לחלוטין בשל ביטול האזרחות. בהקשר זה מציינת הכנסת כי אף שסעיף 8 לאמנה בדבר צמצום חוסר האזרחות אכן אוסר על שלילת אזרחות מאדם שייוותר עקב כך ללא אזרחות כלשהי, אמנה זו לא אושררה על ידי ישראל; היא כוללת החרגה למצבים שבהם ביטול האזרחות נובע מהפרת אמונים, בכפוף לכך שהמדינה שמרה לעצמה זכות זו בעת החתימה או האשרור; וממילא במקרה של התנגשות בין המשפט הבין-לאומי לדין הפנימי, ידו של הדין הפנימי על העליונה.