56. אם לא די בכך, בסיכומיו, הוסיף התובע בניסיונותיו לשנות את חזית המחלוקת, וטענות התובע אוזכרו בארבעה פרקים שונים (סעיפים 27 – 37 לסיכומיו). התובע טען בסיכומיו כי הנתבעת הפרה את חובתה לנהוג כלפיו בתום לב; כי נגרם לו נזק ממוני בדמות הפסד פיצויי פיטורים בסך של 12,180 ₪; כי נגרם לו נזק ממוני "בשל תחשיב מל"ל מוטעה" בסך של 36,211 ₪; וכי בסך הכל הוא זכאי לפיצוי בסך של 40,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לו "ממוניים ולא ממוניים כאחד". נוסיף כי במסגרת אותם סעיפים בסיכומיו, טען התובע כי בתי הדין הכירו באפשרות של פסיקת פיצוי לא ממוני על דרך האומדנה, אך לא חזר על הטענה שנזכרה בתצהירו, בדבר עוגמת נפש.
57. אם כן, מהי עילת התביעה והסעד הנתבע? לא היה מקום שהתובע יחליט לשנות את חזית המחלוקת חדשות לבקרים כאוות נפשו, והתנהלות זו אינה סבירה, אינה מתיישבת עם הדין הדיוני החל וההגינות הדיונית המתחייבת. מכאן, ככלל אנו סבורים כי יש לבחון את טענות התובע כפי שנזכרו בכתב התביעה, קרי האם התובע זכאי לפיצוי ממוני בסך של 40,000 ₪, בעד פגיעה נטענת בגמלאות המל"ל, כתוצאה מאי-עדכון שכרו.
58. אשר לסעד – נציין כי הן בכתב התביעה והן בתצהיר התובע, הסעד שנתבע הוא פיצוי ממוני בסך 40,000 ₪, בעד הפגיעה בגמלאות שקיבל ויקבל התובע מן המל"ל, ומשכך זהו הסעד שמחייב דיון. ניסיון התובע לשנות את הסעד בסיכומיו ולטעון כי אותם 40,000 ₪ הם גם סעד בעד נזקים לא ממוניים – דינו להידחות. ראשית, אין לקבל שינוי סעד בסיכומים. שנית, לא ברורה הטענה לסעד שכולל הן פיצוי בעד נזק ממוני והן פיצוי בעד נזק לא ממוני. שלישית, בניגוד לנזקים הממוניים הנטענים, אין בסיכומי התובע טענה בדבר נזק לא ממוני שנגרם לו, ובשום שלב אין טענה בדבר גובה הנזק הלא ממוני שבגינו נתבע פיצוי.
59. אשר לעילת התביעה – כאמור אנו סבורים כי בנסיבות העניין יש לדבוק בעילה כפי שעלתה בכתב התביעה, אך למעלה מן הצריך, נבחן גם את טענת התובע בדבר הפסד השלמת פיצויי פיטורים ממעסיקו הקודם, עקב המעבר לנתבעת.
60. אשר לפיצוי עקב פגיעה נטענת בגובה גמלאות המל"ל – לעיל קבענו כי התובע אינו זכאי להפרשי שכר, מאחר שהסכים לשכר ששולם לו בפועל, ומכאן ממילא יש לדחות את הטענה לפיה היה על הנתבעת לשלם דמי ביטוח לאומי על אותם הפרשים. לפיכך, התובע לא הוכיח הפרה ונזק. מעבר לדרוש נוסיף, כי חלק הארי של הפיצוי הנטען מבוסס על הערכה של התובע, ללא ביסוס ראוי.