בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
סע"ש 44602-07-20
לפני:
כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן
נציגת ציבור (עובדים): גב' נגה בוטנסקי
נציג ציבור (מעסיקים): מר ראובן גבריאל כהן
התובע ולדיסלב דברצני
ע"י ב"כ: עו"ד איגור גלידר
–
הנתבעת לורדן אגשח בע"מ, ח.פ. 570038224
ע"י ב"כ: עו"ד עידית בצר
פסק דין
לפנינו תביעה להפרשי שכר ולסעדים נוספים. השאלה המרכזית אשר דורשת הכרעה הינה שאלה חוזית ועניינה: האם חוזה ההעסקה הראשוני שנכרת בין הצדדים השתנה בהסכמה?
רקע עובדתי
1. הנתבעת היא אגודה שיתופית חקלאית, שלפי טענת התובע עוסקת בייצור סוללות ומחליפי חום למזגנים. התובע הועסק בשירות הנתבעת, כרתך, החל מתאריך 04/03/2013.
2. החל מתאריך 25/09/2018 ולפחות עד תאריך 30/06/2020, שהה התובע בתקופת מחלה שממנה לא שב לעבודתו.
3. עם תחילת העסקתו, או בסמוך אליה, נמסר לתובע מסמך, נושא תאריך 03/02/2013, שכלל את תנאי ההעסקה (נספח ד' לכתב התביעה; להלן: "הסכם ההעסקה הראשוני"), וכך בין היתר נקבע בו:
"1. שכר שעתי – 36 ₪ ברוטו.
2. קרן פנסיה –
תחילת הפרשה – מיום תחילת העבודה.
3. קרן השתלמות – מתום תקופת הנסיון 2.5% עובד , 5% מעביד
[...]
7. תקופת נסיון – 3 חודשים.
[...]
10. עדכון שכר – בתום חצי שנה מתחילת עבודה ל- 38 ₪....".
עיקר טענות התובע
4. התובע עתר להפרשי שכר בסך של 26,100 ₪, וזאת על יסוד הטענה לפיה הנתבעת שילמה לו שכר נמוך מן השכר המוסכם, ובכך הפרה את חוזה העבודה.
5. כמו-כן, עתר התובע לסעדים הבאים: פיצוי בגין תת-הפקדה לקרן השתלמות – בסך של 9,215 ₪; וסעד שבכתב התביעה הוגדר כפיצויים חוזיים בגין התנהלות בחוסר תום לב והפסדים בתשלומי המוסד לביטוח לאומי, בסך של 40,000 ₪.
6. בכתב התביעה עתר התובע גם להפרשי דמי הבראה, אך בדיון המוקדם חזר בו מתביעתו זו (פרוט', עמ' 2, ש' 30). כן כללה התובענה תביעה לפיצוי בגין תת הפקדה למרכיב פיצויי פיטורים – בסך של 6,333 ₪, אך בתצהירו ובסיכומיו זנח רכיב תביעה זו.
7. כמו-כן, בהתאם לכתב התביעה והדיון המוקדם (פרוט', עמ' 4, ש' 1 – 2), התובע צמצם את התביעה לתקופת ההתיישנות.
טענות הנתבעת
8. הנתבעת הכחישה את טענות התובע, וכדי שלא להאריך מעבר לדרוש תובאנה טענותיה המפורטות במסגרת הדיון ברכיבי התביעה.
מסכת הראיות
9. מטעם התובע הוגש תצהירו. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של גב' מרים מרדכי, מי ששימשה מנהלת משאבי אנוש אצל הנתבעת בזמנים הרלבנטיים לתביעה (להלן: "גב' מרדכי"), ושל מר שאול שניאור, מי ששימש מנהל ייצור אצל הנתבעת החל מיום 01/01/2018 (להלן: "מר שניאור").
דיון והכרעה
א. התביעה להפרשי שכר
10. התובע טען כי על פי הסכם ההעסקה הראשוני, החל מחודש 09/2013 הוא היה זכאי ל-38 ₪ לשעת עבודה, אך כבר מתחילת העסקתו לא עמדה הנתבעת "בהסכמות" ביניהם, ועל כן שלח "מדי פעם" לנתבעת "מכתבי דרישה לקיים את תנאי ההסכם.", "הנתבעת" הבטיחה, פעם אחר פעם, כי "הכל" ישולם בהתאם להסכם, אך עד לתום תקופת העסקתו "לא הוסדר הדבר". מכאן, עמדת התובע היא שהנתבעת כבולה בהתחייבותה שבהסכם ההעסקה הראשוני, לשלם לו שכר שעתי בסך של 38 ₪. התובע טען, כי בפועל שילמה לו הנתבעת: עד חודש 01/2018 - 36 ₪ לשעה; החל מחודש 02/2018 – 37 ₪ לשעה; ומחודש 05/2018 – 37.81 ₪ לשעה. מכאן, עתר כאמור להפרשי שכר בסך של 26,100 ₪, הנובעים מפער שבין השכר השעתי ששולם לו בפועל לבין השכר השעתי שנקבע בהסכם ההעסקה הראשוני (38 ₪ לשעה, לאחר חצי שנת העסקה).