בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
סע"ש 44602-07-20
לפני:
כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן
נציגת ציבור (עובדים): גב' נגה בוטנסקי
נציג ציבור (מעסיקים): מר ראובן גבריאל כהן
התובע ולדיסלב דברצני
ע"י ב"כ: עו"ד איגור גלידר
–
הנתבעת לורדן אגשח בע"מ, ח.פ. 570038224
ע"י ב"כ: עו"ד עידית בצר
פסק דין
לפנינו תביעה להפרשי שכר ולסעדים נוספים. השאלה המרכזית אשר דורשת הכרעה הינה שאלה חוזית ועניינה: האם חוזה ההעסקה הראשוני שנכרת בין הצדדים השתנה בהסכמה?
רקע עובדתי
1. הנתבעת היא אגודה שיתופית חקלאית, שלפי טענת התובע עוסקת בייצור סוללות ומחליפי חום למזגנים. התובע הועסק בשירות הנתבעת, כרתך, החל מתאריך 04/03/2013.
2. החל מתאריך 25/09/2018 ולפחות עד תאריך 30/06/2020, שהה התובע בתקופת מחלה שממנה לא שב לעבודתו.
3. עם תחילת העסקתו, או בסמוך אליה, נמסר לתובע מסמך, נושא תאריך 03/02/2013, שכלל את תנאי ההעסקה (נספח ד' לכתב התביעה; להלן: "הסכם ההעסקה הראשוני"), וכך בין היתר נקבע בו:
"1. שכר שעתי – 36 ₪ ברוטו.
2. קרן פנסיה –
תחילת הפרשה – מיום תחילת העבודה.
3. קרן השתלמות – מתום תקופת הנסיון 2.5% עובד , 5% מעביד
[...]
7. תקופת נסיון – 3 חודשים.
[...]
10. עדכון שכר – בתום חצי שנה מתחילת עבודה ל- 38 ₪....".
עיקר טענות התובע
4. התובע עתר להפרשי שכר בסך של 26,100 ₪, וזאת על יסוד הטענה לפיה הנתבעת שילמה לו שכר נמוך מן השכר המוסכם, ובכך הפרה את חוזה העבודה.
5. כמו-כן, עתר התובע לסעדים הבאים: פיצוי בגין תת-הפקדה לקרן השתלמות – בסך של 9,215 ₪; וסעד שבכתב התביעה הוגדר כפיצויים חוזיים בגין התנהלות בחוסר תום לב והפסדים בתשלומי המוסד לביטוח לאומי, בסך של 40,000 ₪.
6. בכתב התביעה עתר התובע גם להפרשי דמי הבראה, אך בדיון המוקדם חזר בו מתביעתו זו (פרוט', עמ' 2, ש' 30). כן כללה התובענה תביעה לפיצוי בגין תת הפקדה למרכיב פיצויי פיטורים – בסך של 6,333 ₪, אך בתצהירו ובסיכומיו זנח רכיב תביעה זו.
7. כמו-כן, בהתאם לכתב התביעה והדיון המוקדם (פרוט', עמ' 4, ש' 1 – 2), התובע צמצם את התביעה לתקופת ההתיישנות.
טענות הנתבעת
8. הנתבעת הכחישה את טענות התובע, וכדי שלא להאריך מעבר לדרוש תובאנה טענותיה המפורטות במסגרת הדיון ברכיבי התביעה.
מסכת הראיות
9. מטעם התובע הוגש תצהירו. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של גב' מרים מרדכי, מי ששימשה מנהלת משאבי אנוש אצל הנתבעת בזמנים הרלבנטיים לתביעה (להלן: "גב' מרדכי"), ושל מר שאול שניאור, מי ששימש מנהל ייצור אצל הנתבעת החל מיום 01/01/2018 (להלן: "מר שניאור").
דיון והכרעה
א. התביעה להפרשי שכר
10. התובע טען כי על פי הסכם ההעסקה הראשוני, החל מחודש 09/2013 הוא היה זכאי ל-38 ₪ לשעת עבודה, אך כבר מתחילת העסקתו לא עמדה הנתבעת "בהסכמות" ביניהם, ועל כן שלח "מדי פעם" לנתבעת "מכתבי דרישה לקיים את תנאי ההסכם.", "הנתבעת" הבטיחה, פעם אחר פעם, כי "הכל" ישולם בהתאם להסכם, אך עד לתום תקופת העסקתו "לא הוסדר הדבר". מכאן, עמדת התובע היא שהנתבעת כבולה בהתחייבותה שבהסכם ההעסקה הראשוני, לשלם לו שכר שעתי בסך של 38 ₪. התובע טען, כי בפועל שילמה לו הנתבעת: עד חודש 01/2018 - 36 ₪ לשעה; החל מחודש 02/2018 – 37 ₪ לשעה; ומחודש 05/2018 – 37.81 ₪ לשעה. מכאן, עתר כאמור להפרשי שכר בסך של 26,100 ₪, הנובעים מפער שבין השכר השעתי ששולם לו בפועל לבין השכר השעתי שנקבע בהסכם ההעסקה הראשוני (38 ₪ לשעה, לאחר חצי שנת העסקה).
11. הנתבעת אינה כופרת כי בהסכם ההעסקה הראשוני התחייבה לעדכן את שכרו השעתי של התובע לאחר 6 חודשי העסקה, ולהעמידו על סך של 38 ₪. אלא שלגישתה התובע הסכים, במשך כל תקופת העסקתו, לעבוד בתמורה לשכר ששולם לו בפועל, הן במפורש והן בהתנהגותו. התובע אומנם פנה לנתבעת לא פעם, אך בעקבות פניותיו התקיימו עמו שיחות, במהלכן קיבל ממנהלי הנתבעת תשובות ברורות לפיהן שכרו לא יעודכן, נמסרו לו הסברים, והתובע הסכים במפורש ואף הביע הבנה למצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת. נוסף על כך, לאחר כל שיחה עמו, המשיך התובע בעבודתו אצל הנתבעת, כך במשך שנים, ובכך הסכים לשינוי בתנאי העסקתו - בהתנהגות. לגישת הנתבעת, התובע היה רשאי בכל עת להודיע כי אינו מעוניין להמשיך לעבוד בתנאי עבודתו, והמשך עבודתו היא עובדה אשר מצביעה יותר מכל על הסכמתו לתנאי שכרו ותנאי עבודתו, כפי שהיו בפועל. נוסף על כך הדגישה הנתבעת, כי באף אחת מהשיחות שהתקיימו בין התובע לבין נציגיה, לא העלה התובע בקשה או דרישה לתשלום רטרואקטיבי של הפרשי שכר, או להעלאת שכר רטרואקטיבית. על יסוד כל האמור לעיל, סבורה הנתבעת כי התובע אינו זכאי להפרשי שכר כלשהם.
12. בסיכומיו טען התובע, בין היתר, כי לא ניתן להגיע למסקנה אחרת מלבד המסקנה ולפיה מעולם לא הסכים לשינוי הסכם ההעסקה הראשוני ושהסכמים יש לקיים. במישור המשפטי, טען התובע כי על פי ההלכה הפסוקה, קיבול בדרך של התנהגות צריך להעיד על גמירת דעת הניצע, ומטבע הדברים שתיקה אינה מעידה, ברגיל וכשלעצמה, על גמירת דעתו של השותק. התובע טען כי לנתבעת אין כל ראיה, שממנה ניתן להבין כי בזמן כלשהו הודיע על ויתורו על תנאי העסקתו כפי שנקבעו בהסכם העבודה. ההיפך מכך, לאורך כל תקופת העסקתו עמד התובע על קיום הסכם העסקה עמו, כשם שהוא ממשיך לעמוד עליו היום. התובע טען, כי אומנם המשיך לעבוד בתנאים שפחותים מן ההסכם, אולם לעמדתו אין להסיק מכך שהסכים לשינויו. התובע הפנה לסעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, לפיו אם הופר החוזה, בידי הנפגע הברירה באיזו תרופה לבחור, ובכלל זאת בידיו לברור בין אכיפה לביטול, כשסעד האכיפה הוא הסעד הראשוני והעיקרי הניתן במשפטנו במקרים של הפרת חוזה. כן הפנה התובע לסעיף 3 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד"), וטען כי הנתבעת לא מסרה לו הודעה על שינוי בתנאי העסקתו, למרות שקיבלה ייעוץ משפטי שוטף.
13. גדר המחלוקת – אין מחלוקת כי בהסכם ההעסקה הראשוני, כפי שהתגבש עם תחילת עבודת התובע, התחייבה הנתבעת לעדכן את שכרו החל ממשכורת חודש ספטמבר 2013, ולשלם לו שכר שעתי בסך של 38 ₪ (להלן: "תניית עדכון השכר"). אין מחלוקת כי הנתבעת מעולם לא פעלה בהתאם לאותה תנייה ומעולם לא שילמה לתובע שכר שעתי בגובה 38 ₪. אין גם מחלוקת שהתובע מעולם לא ויתר בכתב על זכותו לעדכון השכר בהתאם לאותה תנייה. השאלה העיקרית, אשר טעונה בירור היא: האם ניתן להסיק ממעשיו ומחדליו של התובע בזמן אמת, כפי שהוכחו בהליך לפנינו, הסכמה – בעל פה או בהתנהגות – לשינוי החוזה, קרי לוויתור מצדו על עדכון השכר ל-38 ₪ לשעה, והסכמה לשכר ששולם לו בפועל?
א.1. התשתית העובדתית
14. גרסת התובע בתצהירו באשר להתנהלות הצדדים בעקבות אי-העלאת שכרו השעתי ל-38 ₪, הייתה דלה, בדומה לזו שנזכרה בכתב התביעה, והתמצתה בתיאור הבא: "כבר מתחילת העסקתי הנתבעת לא עמדה בהסכמות שבינה לביני, ועל כן מדי פעם שלחתי לנתבעת מכתבי דרישה לקיים את תנאי ההסכם....הנתבעת הבטיחה כי הכל ישולם בהתאם להסכם פעם אחר פעם, אך עד לתום העסקתי לא הוסדר דבר." (סעיף 4 לתצהירו). לצד גרסה זו, הפנה התובע לפניותיו בכתב לגב' מרדכי, אשר צורפו לכתב התביעה, כפי שנביאן להלן. על יסוד ראיות אלו, מבקש התובע לבסס את טענתו לפיה מעולם לא ויתר על תנאי שכרו, אלא דרש וממשיך לדרוש מהנתבעת לקיים את ההסכם (סעיף 11 לתצהירו).
15. מראיות התובע עולה כי פנייתו הראשונה לגב' מרדכי בכתב הייתה בתאריך 09/03/2014, או בסמוך לכך, ובגדרה ציין כך:
"הנדון : בקשה לכיבוד הסכם העסקה
מרים שלום רב.
אני דברצני ולדיסלב....פניתי אליך מספר רב של פעמים (הפעם האחרונה היתה בתאריך ה- 30.1.14) בקשר לכיבוד הסכם ההעסקה.
בהתאם להסכם הקיים בינינו קיימים מספר סעיפים אשר לא כובדו במלואם. אני מבקש בכל לשון של בקשה לכבד סעיפים אילו, מכיוון שתנאי ההעסקה שלי נפגעים כתוצאה מכך, וכמו כן נפגע שכרי ואפשרותי לכלכלת ביתי בצורה מכובדת וגורם לי עוול רב.".
16. התובע חזר ופנה לנתבעת בכתב, בנוסח כמעט זהה לפנייתו הראשונה בתאריך 14/12/2014, ולאחר מכן בנוסח זהה בתאריכים: 01/07/2015, 29/05/2016, ו-07/05/2017. בתאריך 04/03/2018, פנה התובע שוב, אך בנוסח שונה, כמפורט להלן:
"אני דברצני ולדיסלב...פניתי אליך מספר רב של פעמים בנוגע לכיבוד הסכם העסקה.
אחרי 5 שנות עבודתי במפעל לורדן, מנהלת משאבי אנוש מרים מרדכי סירבה לכבד הסכם עקרוני אשר נחתם בינינו ב-3.2.13
בשיחה ב 7.2.18, מנהל משאבי אנוש הגב' מרים מרדכי הציעה לי העלאת שכר בסך 1 ₪ לשכרי השעתי.
מרים מרדכי אינה מוכנה להשלים את העלאת השכר בסכום המופיע בהסכם העקרוני. לטענתה: "המשכורת אותה אני מקבל יותר מידי גבוהה בהשוואה לפועלים אחרים". בקשתי לקיים פגישה עם מנכ"ל 'לורדן', אמנון שלמן, אך הבקשה לא כובדה.
בלית ברירה הסכמתי לקבל את תוספת השקל לשכרי השעתי, אך יחד עם זאת אני רואה בכך פגיעה בזכויותיי ובאמון שלי עם הממונים עלי, היות ובהסכם העקרוני בינינו הובטח לי כי לאחר חצי שנת עבודה שכרי השעתי יעלה ויעמוד על 38 ₪.
אני מבקש ממנהלת משאבי האנוש הגב' מרים מרדכי, לקבל הסבר בכתב מדוע היא מסרבת לכבד את ההסכם העקרוני שנחתם בינינו.
*מצ"ב הסכם עקרוני אשר נחתם בתאריך 3.2.13.".
17. נקדים ונציין כי התמונה העובדתית "הרזה" שהציג התובע בתצהירו נמצאה חלקית, מגמתית וחסרת יסוד. מנגד, גב' מרדכי מטעם הנתבעת הציגה בתצהירה גרסה מפורטת למדי של השתלשלות העניינים באשר לסוגיית שכרו השעתי של התובע, עדותה בפנינו עשתה רושם מהימן וגרסתה נתמכה בעדותו של מר שניאור ובראיות נוספות. בסיכום הדברים מצאנו כי גרסת עדי הנתבעת עדיפה עלינו, ולהלן נפרט.
18. גב' מרדכי העידה בתצהירה כי שכרו של התובע לא עודכן ל-38 ₪ כפי שהוסכם, לאור כך שמיומנותו המקצועית לא התאימה למצג שהוצג על-ידו עובר לתחילת עבודתו, ונוכח מצבה הכלכלי והפיננסי הקשה של הנתבעת, אשר הגביל מאוד את יכולתה לעדכן את שכר כלל העובדים. בפירוט, הצהירה העדה, כי למיטב זכרונה, התובע פנה אליה כדי להתקבל לעבודה אצל הנתבעת והציג עצמו כרתך מקצועי, בעל ידע וניסיון רב בתחום הריתוך, ובהתאם לרמת המיומנות שהציג סוכם עמו שכרו. אולם, עם תחילת עבודתו, הסתבר לנתבעת כי המצג בנוגע למיומנותו נמצא לא מדויק, וכי נדרש פרק זמן של התלמדות על מנת שהתובע יבצע את עבודתו. גב' מרדכי לא הכחישה את פניות התובע אליה בכתב, אשר צורפו לראיותיו, וציינה כי התקיימו שיחות רבות עמו בנוגע ל"סוגיית עדכון השכר", כשרוב השיחות לא היו רשמיות ("על רצפת הייצור"), ברובן היא נכחה, ולגבי מקצתן אף נכתב סיכום שיחה, תוך שהפנתה לסיכומי שיחותיה עם התובע בתאריכים 11/03/2014 ו-11/03/2018 (נספח ב' לתצהירה). נציין כי התובע לא הכחיש תוכן סיכומי שיחות אלו, ולא חקר את גב' מרדכי על אודותיהם, ומכאן אנו מקבלים אותם כראיה בדבר קיום הפגישות ותוכנן. גב' מרדכי הדגישה בתצהירה כי בפניות התובע אליה, הוא ביקש להתייחס לסוגיית עדכון השכר, אך באף אחת מן השיחות עמו, לא העלה בקשה או דרישה לתשלום רטרואקטיבי של הפרשי שכר, ו/או "העלאת שכר רטרואקטיבית". לטענתה, במהלך אותן שיחות התובע קיבל תשובות ברורות ממנה וממנהליו הישירים, מדוע לא עודכן שכרו, הובהר לו שאין כוונה לעדכן את שכרו, והתובע הביע הסכמה לתנאי עבודתו בפועל, לרבות שכרו השעתי, נוכח "מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת", והמשיך לעבוד.
19. בסיכום השיחה שקיימה גב' מרדכי עם התובע בתאריך 11/03/2014, בעקבות פנייתו מתאריך 09/03/2014, ציינה גב' מרדכי כך:
"11/3/14
נערכה שיחה עם ודים
סוכם על המתנה של 3 חודשים
ודיון מחדש, בעקבות המצב הכלכלי
ודים – הסכים להתאזר בסבלנות
זאת לאור המצב הפיננסי של החברה.
מרים מרדכי".
20. על-פי סיכום השיחה מתאריך 11/03/2018, באותו מועד התקיימה שיחה בנוכחות התובע, גב' מרדכי ומר שניאור, שבפתחה ציינה גב' מרדכי כי התובע קיבל עדכון שכר החל מחודש ינואר 2018, אך הוא לא היה מרוצה מגובה העדכון, וביקש לעדכן את שכרו בהתאם להסכם העבודה שנערך עמו עם כניסתו לעבודה, וכך צוין שם מפי גב' מרדכי: "סלבה פנה מספר פעמים, ובכל פעם שפנה, התייחסתי לבקשתו, ועדכנתי שאין באפשרותנו לעדכן לו את השכר, זאת בשל המצב הכלכלי של החברה, והיו גם שנים שלא היה באפשרותנו לעדכן לכלל העובדים את השכר וגם סלבה בינהם. וגם בעקבות כך ששכרו היה גבוה משמעותית משכר בעלי המקצוע באותו תחום ומשאר העובדים במפעל באופן חריג.
מה גם שאת המקצועיות לתחום ריתוך הנירוסטה נרכשה כולה בלורדן ועל חשבונה לאורך השנים.".
21. גב' מרדכי ציינה בתצהירה כי הסכמת התובע לתנאי שכרו בפועל באה לידי ביטוי לא רק בכך שהמשיך לעבוד לאחר אותן שיחות, אלא הסכמתו עלתה בפירוש מן הדברים שנאמרו מפיו באותן שיחות. לטענתה, במהלך השיחות עמו התובע הביע שביעות רצון מעבודתו אצל הנתבעת, ציין מפורשות שאינו מעוניין לעזוב את עבודתו, והדברים חזרו שוב ושוב, גם לאחר שהובהר לו כי אין בכוונת ההנהלה לעדכן את שכרו, והתובע אף הביע הבנה והזדהות עם מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת, כפי שהיה באותם הימים (תצהירה, בסעיפים 2 – 13, 17).
22. בחקירתה הנגדית, גב' מרדכי הייתה עקבית בגרסתה, וכאמור מצאנו את עדותה מהימנה עלינו. התובע בחר שלא לחקור אותה באופן ישיר על חלקים מרכזיים מתוך גרסתה, ובפרט לגבי טענותיה בדבר טיב פניותיו אליה, לגבי השיחות שטענה שנערכו בין הצדדים בזמן אמת, לרבות טענותיה בדבר התנהלות התובע במסגרת אותן שיחות. התובע שאל את גב' מרדכי "שאלות ראייתיות", ולמשל ביקש ממנה לאשר שאין בידיה ראיה שוויתר על "טענותיו". גב' מרדכי מסרה שאין בידיה מכתב מטעם התובע, או תיעוד כתוב אחר, כי הוא מוותר על תביעותיו – עובדה שמלכתחילה אינה שנויה במחלוקת. לצד זאת, חזרה גב' מרדכי על גרסתה בדבר התנהלות התובע במסגרת השיחות שנערכו עמו, הפנתה לסיכומי השיחות שערכה עמו, וכך העידה בפנינו: "בכל פעם שהתובע פנה והוא פנה לא מעט פעמים, גם בשיחות פורמליות וגם לא פורמליות, אז נערכה שיחה בשיחה הוסבר לו שלא יהיה עדכון שכר, והתובע הבין, קיבל והמשיך לעבוד." (פרוט', עמ' 15, ש' 20 ואילך, עמ' 16, ש' 1 – 12). גב' מרדכי נשאלה, כיצד מתיישבת טענתה בדבר הסכמת התובע בשיחות שנערכו עמו, עם העובדה שפנה שוב ושוב, והא נתבקשה להסביר כיצד הבינה את הדברים, ותשובתה הייתה כי חשבה שהתובע לא מוותר, אבל מצד שני הוא מקבל את ההסברים שניתנו. כשהתבקשה להוסיף ולהבהיר העידה כך: "אני לא יכולה להסביר את המניעים של התובע, אני מדברת על עצמי. הוא מקבל את התשובות, את המענה והוא מקבל בכובד ראש את ההתייחסות, והוא מקבל ויודעו (כך במקור – ל.ת.ס) רואה מסביב והוא יודע כי מבחינת הנתבעת היו תקופות שלא העלנו שכר, הוא מכיר את הדברים." (פרוט', עמ' 16, ש' 13 – 23).