40. בעניין יוחנן גולן, שינתה המעסיקה את תנאי העסקת העובד באופן חד-צדדי, בכך שהפחיתה את שכרו, בניגוד למוסכם. העובד מחה באופן מיידי על ההפחתה בשכרו, אך לא נקט בצעד אחר משך 8 חודשים, עד שפוטר, ואז תבע הפרשי שכר. בית הדין הארצי, קבע כי המעסיקה אומנם הפרה את חוזה העבודה, אך מצא כי התובע הסכים בהתנהגותו לשינוי בתנאי עבודתו, וכך קבע: "האם המשך עבודתו של המערער אצל המשיבה מהווה הסכמתו לשינוי בתנאי העבודה או...כריתת חוזה עבודה חדש? האם המערער ויתר על הסעדים שעמדו לרשותו כתוצאה מהפרת חוזה העבודה על ידי המשיבה? הכלל הוא, כי עיכוב של מספר חדשים בין הפרה יסודית של חוזה (ההורדה בשכר) לבין הגשת תביעה אינו מנתק את הקשר שביניהם, משום שטרם נקיטת צעד כזה יש לצפות מהעובד לבדוק את זכויותיו ולשוחח עם הממונים עליו. על-כן, עיכוב סביר בהגשת התביעה אינו מהווה ויתור של העובד על זכויותיו או כריתת חוזה עבודה חדש. עם זאת, עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי השכר החדשים.".
41. בעניין דיאמנט צעצועים התחייבה המעסיקה לשלם לעובדת תוספת ניהול בשיעור של 10%, אך נהגה בהתאם להתחייבותה במשך חודשיים בלבד, שלאחריהם הפחיתה את גובה התוספת לכדי 5%. בית הדין הארצי קבע כי העובדת הסכימה בהתנהגותה לשינוי החוזה. בית הדין הארצי נסמך על עדות העובדת לפיה היא הייתה מודעת באופן מיידי להפחתת שיעור התוספת, פנתה באופן מיידי למעסיק, וזה הסביר לה שהתוספת הופחתה מאחר ומצב המפעל "על הפנים". לפי עדות העובדת שצוטטה בפסק דינו של בית הדין הארצי, העובדת הצהירה כי גם בהמשך דיברה עם המעסיק בעניין אותה תוספת, וזה הבהיר לה "שלא יוסיפו לה". בית הדין הארצי ביסס את מסקנתו בדבר הסכמת העובדת, על כך שהעובדת פנתה לקבל הסבר להפחתה, קיבלה הסבר שכזה, ולאחר ששמעה אותו הסבר, לא נתנה ביטוי של התנגדות להפחתה במשך כשנתיים וחצי, עד למועד שבו הגישה את תביעתה, תוך שחזר על פסיקה קודמת שלפיה: "כאשר עובד ממשיך בעבודתו משך פרק זמן ארוך בשכר המופחת, מבלי שימחה על כך, יש לראות בכך ראיה להסכמתו להפחתה." (סעיף 22 לפסק הדין, וראו האסמכתאות שם).
42. אשר לנטל השכנוע – בעניין דיאמנט נפסק כי הנטל לשכנע כי הצד הנפגע מההפרה הסכים לשינוי החוזה, מוטל על הטוען לכך, בוודאי נוכח הוראות חוק הודעה לעובד. עוד נפסק, כי מעסיק אשר בוחר לערוך שינוי חד-צדדי בחוזה העבודה, כגון קיצוץ בשכר העובד, ואינו מצטייד בהסכמה מפורשת של העובד, נוטל על עצמו את הסיכון כי לא יעמוד בנטל להוכיח הסכמת העובד, והודגש כי "לא בנקל יוסק מהתנהגותם של הצדדים הרצון בשינוי החוזה ביניהם." (ראו עניין דיאמנט, שבו הפנה בית הדין הארצי לע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 29/07/91).