38. אקדים ואומר שמקובלת עלי עמדת הצדדים לפיה הסכם המכר הוא חוזה על תנאי מתלה. מדובר בהסכם שכל מהותו העברת זכויותיה של ראנה מכוח הסכם הזיכיון לבעלות התובעים. הצדדים אינם חלוקים על כך שהעברת הזכויות מותנית בהסכמת קופיקס (סעיף 2.1 להסכם המכר וכן סעיף 17 להסכם הזיכיון) ומשכך חלה בענייננו החזקה הקבועה בסעיף 27(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 ( להלן – חוק החוזים) לפיה "חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי ... חזקה שקבלת ההסכמה ... הוא תנאי מתלה". ודוק. אין מקום לטענה (שלא נטענה) לפיה הסכמת קופיקס היא למעשה תנאי הדרוש לביצוע הסכם המכר (היינו שהזכות להעברת הזכויות היא על תנאי, להבדיל ממצב בו החוזה כולו מותנה בהתקיימות התנאי; דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים (כרך ג'), בעמ' 31; להלן – פרידמן וכהן). כפי שהוסבר לעיל, הסכם המכר עוסק כל כולו בהעברת זכויות הזיכיון מראנה אל התובעים. אין להסכם המכר כל תכלית או מטרה אחרת זולת העברת זכויות אלו. ההסכם לא העביר לבעלות התובעים כל נכס מוחשי שהיה בבעלותה של ראנה ושלא הצריך את אישורה של קופיקס ובכל מקרה לא הוכח שנכס שכזה נכלל בהסכם המכר. לא התעלמתי מכך שלפני הסכם המכר נמכרה תכולת החנות (סעיף 2.3) ואולם, הנתבעים לא טענו דבר בנושא וממילא שלא פורטה התכולה. אפנה בעניין זה להצהרת הנתבעים לפיה הציוד שהיה בחנות הושכר מקופיקס (בעמ' 8, בש' 28) וכי החנות עצמה הייתה בשכירות (סעיף 7 להסכם הזיכיון). עוד אפנה לכך שבהליך ההתנגדות לתביעת קופיקס הצהירה ראנה כי בשל התנגדות קופיקס להעברת הזכויות לתובעים "העסק סגור והציוד נמצא בו אבן שאין לה הופכין" (ת/1) ומכאן שכל נכס מוחשי לא עבר במסגרת ההסכם. סיכומו של דבר, הסכם המכר עוסק כל כולו בהעברת הזכויות להפעלת העסק מכוח הסכם הזיכיון ואף אם הוא כלל העברת בעלות בציוד כלשהו (דבר שלא הוכח) מדובר בנושא שולי הניתן להפרדה מעיקרו (ושמא לב ליבו) של ההסכם שהוא העברת זכויות הזיכיון (ע"א 1156/10 אפרת האס נ' חברת הבונים בקרית משה בע"מ ואח' (18.11.2012), להלן – עניין האס)).
39. לאור שפורט לעיל, הסכמת קופיקס להעברת הזכויות לתובעים אינה רק תנאי הדרוש לביצועו של ההסכם, אלא היא שנותנת לו את תוקפו בהתאם לסעיף 17 להסכם הזיכיון. יתרה מזו, בהסכם המכר צוין במפורש שהעברת הזכויות מותנית בהסכמת קופיקס (סעיף 2.1 להסכם). הצדדים לא קבעו מה הדין במקרה שההסכמה לא תינתן וממילא שאיש אינו טוען שהאחר נטל על עצמו את הסיכון שהדבר לא יתרחש. כמו כן עורך הדין טען שהסביר לצדדים שאם "לא תתקבל הסכמת קופיקס ואז אין עסקה" (בעמ' 40, בש' 4) והנתבעים לא חלקו על כך. במצב דברים זה יש לראות את החוזה כחוזה על תנאי מתלה אף מכוח הסכמת הצדדים (גבריאלה שלו ואפי צמח, דיני חוזים (מהדורה רביעית), בעמ' 597 (להלן – שלו וצמח)). כאן המקום להבהיר שמסקנה זו אינה סותרת את שקבעתי לעיל בדבר תוקפו של הסכם המכר. הסכם המכר הוא בר תוקף הגם שראנה לא הייתה רשאית להעביר את זכויותיה ללא הסכמת קופיקס. כך גם חוזה על תנאי הוא חוזה בר תוקף מרגע כריתתו, אלא שהתוצאה האופרטיבית שלו, כמו גם כוחו, מושעית עד התקיימות התנאי (שלו וצמח, בעמ' 591).