"אין זה מתפקידו של בית המשפט לחלץ בכוחות עצמו מידע מחומר גולמי מסוג זה, הן בהינתן העבודה הרבה הכרוכה בכך, והן בשים לב שמלאכה זו אינה מצויה בתחום המומחיות של בית המשפט. על כן, ככל שהמערערות ביקשו לבסס על תשתית ראייתית זו את הסעד הכספי שתבעו, היה עליהן לזמן לבית המשפט עדים ומומחים, ולספק ניתוח והבהרות בסיכומים, במטרה לברור את המידע הכלול בכרטסת החשבונות, ולהציגו בצורה נהירה לבית המשפט. כזאת לא טרחו המערערות לעשות" (ע"א 9145/18 שרות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' שרות פלוס בע"מ (24.1.2021), פסקה 23).
55. אף אם אנסה לצלול לפרטי המסמך (ובהתעלם מכך שמדובר בעדות מפי השמועה, בין היתר בשל כך שלא נטענה טענה ספציפית בנושא), אזי כל שניתן לקבוע מעיון ברכיבי הדו"ח הוא שעולה ממנו שהוצאות תפעול העסק עלו על ההכנסות ממנו, כך שהתוצאה היא הפסד תפעולי של 76,474 ₪. ואולם, אינני סבור שהוכח שמדובר בנזק הנובע מהפרת ההסכם, להבדיל מחוסר רווחיות עסקית בתקופה הרלוונטית, שהרי אם ההכנסות היו גבוהות יותר ועולות על ההוצאות, הייתה נשמטת הקרקע מתחת לטענה זו. רוצה לומר, לא הונח כל הסבר מדוע מצב בו ההכנסות נמוכות מההוצאות מגלם בהכרח נזק בשל ההפרה. לא התעלמתי מהקשיים שפירטו התובעים בדבר הפעלת העסק במצב אליו נקלעו ואולם, לא סברתי שהדבר הוכח ברמה המאפשרת קביעת ממצאים לצורך פסיקת פיצוי. נציגי קופיקס לא הובאו לעדות והעדויות בנושא היו לאקוניות ובכך אין די. כמו כן, לא נטען (וממילא לא הוכח) שהתובעים הוציאו הוצאה מסוימת מתוך הנחה לקיום ארוך טווח של ההסכם, אשר התבדתה בשל ההפרה. מהדו"ח עולה שמדובר בהוצאות עבור שכירות, שכר עובדים, משרדיות, ביטוח לאומי, קניות וכיוצב'. אין לדעת (שכן לא הוסבר) מדוע מדובר בהוצאות שלא היה צריך להוציא אף אם בסופו של דבר ההסכם היה מקוים, ומכאן שאין מדובר בנזק הנובע מהפרת ההסכם דווקא. הוא הדין ביחס לטענה לפיצוי בשל ארבעת החודשים בהם עבדו התובעים בעסק. אף זה אינו נזק בר פיצוי מאותם נימוקים. לא התעלמתי מהסך של 42,000 ₪ שהוצא עבור פרסום. אפשר שרכיב זה מבטא נזק בשל ההפרה שכן סביר שהוצאות פרסום אלו הוצאו מתוך הנחה לקיום ארוך טווח של העסק ואולם, אף בעניין זה לא נמסר כל הסבר בסיכומים וכאשר נשאל התובע בנושא לא ידע להשיב ולמסור כל הסבר (בעמ' 24, בש' 22).
56. ביחס לשכר הטרחה ששולם לעורך הדין, אזי מדובר בדרישה לפיצויי הסתמכות בשל הפרת חוזה. כידוע, קיימת מחלוקת בפסיקה בדבר התנאים המצדיקים פיצויי הסתמכות במקרה של הפרה, אך לאור כך שהצדדים לא התייחסו כלל לעניין לא ראיתי להרחיב ואפנה בנושא לע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה, פ"ד(4), 45); וכן ראו: שלו ואדר, 58. מדובר לדעתי בסכום שראוי לראות בו כנזק הנובע מההפרה, הגם שההוצאה הוצאה לצורך קיום החוזה ולא בשל הפרתו. לא נתבעו פיצויי קיום וההוצאה הוצאה בשלב סופי של המשא ומתן ומתוך הנחה שהחוזה יניב רווח. כן מתקיימת הדרישה לצפיות ולקשר סיבתי (במובן של ירידה לטמיון של עלות ההשקעה בשל ההפרה). לאור כך, ובשים לב להיעדר טיעון ומחלוקת, ראיתי להכיר בסכום זה כנזק בר פיצוי, היינו 3,000 ₪.