התובעים הוכיחו אפוא נזק בר פיצוי בסכום של 3,000 ₪ בלבד.
57. לסיכום: התובעים זכאים להשבת התמורה ששילמו לנתבעים, בסך 300,000 ₪ (היינו ללא סכום המע"מ שהושב להם) וכן פיצויים בסך 3,000 ש"ח. אציין עוד שלאור תוצאה זו, מתייתר הצורך לדון בשאלה אם התובעים טעו או אם הוטעו. קבלת טענה זו יכולה להביא לכל היותר למצב של הכרה בביטול ההסכם וקביעת השבה הדדית (סעיף 21 לחוק החוזים; שלו וצמח, בעמ' 468). כאשר ממילא תוצאה זו התקבלה בשל כך שהתנאי המתלה לא התקיים, או שהחוזה הופר, התייתר הצורך לדון בעילות אלו, ובכלל זה בשאלה אם הופרה חובת הגילוי בדבר קיומו של חוב לקופיקס.
התביעה נגד עורך הדין
58. את הסכם המכר ניסח עורך הדין עבור הצדדים והם חתמו על ההסכם במשרדו ובנוכחותו. בין הצדדים קיימת מחלוקת בדבר השאלה אם טיוטת ההסכם הייתה מוכנה במשרדו של עורך הדין טרם הפגישה, או שמא בפגישה זו התקבלו פרטי העסקה והוחל בניסוח הטיוטה. התובעים טוענים בעניין זה כי הטיוטה הייתה מוכנה טרם הגעתם למשרדו של עורך הדין (בו לא פגשו מעולם ועל כך אין מחלוקת) ולאחר שעיינו בה ביקשו לערוך מספר תיקונים. עורך הדין טוען מנגד שהפרטים נמסרו לו רק בפגישה שבמהלכה ערך את הטיוטה. הנושא לא לובן דיו במהלך חקירות העדים ובכל מקרה אינני סבור שמדובר בפרט רלוונטי לצורך הכרעה בשאלת אחריותו של עורך הדין ומשכך לא ראיתי לקבוע ממצאים בנושא.
59. אקדים מסקנה לדיון ואומר כי הוכח לדעתי שעורך הדין התרשל באופן בו ערך את הסכם המכר ובאופן בו יעץ לתובעים, וכי מתקיים קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין הנזק. אנמק מסקנתי להלן.
60. כידוע, עורך דין המייצג לקוח בעניין מסוים מוחזק כבעל "המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח" (ע"א 37/86 משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן (10.9.1990); להלן – עניין לוי). הבסיס לחובותיו של עורך הדין כלפי לקוחו יכול להיות מושתת על בסיס חוזי (שכן השירות המשפטי מבוסס על קשר חוזי) או נזיקי. כאשר העילה היא נזיקית נדרשת הוכחת חובת זהירות מושגית, חובת זהירות קונקרטית, נזק וקשר סיבתי בינו לבין ההתרשלות. בכל מקרה, בשני תחומים אלו שאלת סטנדרט הזהירות והמיומנות זהה והיא החובה לנהוג כפי שעורך דין סביר וזהיר היה נוהג בנסיבות העניין (עניין לוי; ע"א 7633/12 קבוצת גיאות בע"מ נ' גולדפרב לוי, ערן , מאירי, צפריר ושות', עורכי דין בע"מ (16.9.2014); סעיף 1 לפסק דינו של כב' השופט עמית; להלן – עניין גיאות)). חובת זהירות זו יפה הן בייצוג בבית המשפט והן במתן ייעוץ ועריכת חוזים, אם כי ביחס לייצוג בבית המשפט הבחינה גמישה יותר בשל ייחודו של הטיפול המחייב לעיתים קבלת החלטות "תחת לחץ זמן וב'ערפל קרב'" (עניין גיאות). ענייננו כאמור אינו בייצוג בהליך משפטי אלא בעריכת חוזה ללא כל טענה למצוקת זמנים שחייבה החלטות מהירות.