66. בענייננו, מדובר בתנאי מהותי ביותר, שהרי העסקה כולה תלויה בהסכמת צד ג' שאינו חלק מההסכם ואינו מחויב לו. ברי אפוא שמדובר בסיכון משמעותי אשר על עורך הדין להביאו לידיעת הלקוח ולוודא שהוא מבין את מהותו ומשמעותו. אין חולק כי הלקוח רשאי ליטול סיכון וכי אין תפקידו של עורך הדין למנוע ממנו לעשות כן ואולם, תפקידו הוא להסביר ללקוח את הסיכונים המשפטיים הקיימים בעסקה ולוודא שהוא מקבל החלטה על בסיס נתונים אמיתיים ומלאים. מדובר היה אף בסיכון בעל תוחלת משמעותית, שהרי לא ניתן היה לצפות את עמדת קופיקס על בסיס המידע שהיה בידי עורך הדין וכאמור הוא לא פעל כלל לצורך הרחבת בסיס המידע. כך, לא בדק עורך הדין את תנאי מתן ההסכמה ולא היו ברשותו עובדות אמינות מהן יכול היה להעריך שאין מדובר בסיכון בעל תוחלת משמעותית. כך, לו היה מעיין בהסכם היה למד שתנאי מוקדם למתן ההסכמה הוא סילוק חובות המפעיל הקודם (פחרי וראנה). במצב זה היה עליו לקבל מקופיקס אישור בדבר היקף חובם של הנתבעים או למצער להעמיד את התובעים בדבר הסיכון לפיו אם יתברר שקיים חוב משמעותי שלא יסולק, יהיה הדבר אבן נגף לקבלת הסכמת קופיקס. כן היה עליו להביא לידיעת התובעים שקיימת דרישה כספית לא מבוטלת בסך שלא יפחת מ- 50,000 ₪ בצירוף מע"מ כתנאי להעברת הזכויות.
67. אציין עוד שעורך הדין הודה שהתובעים חתמו על ההסכם מתוך הנחה שלא יהא כל קושי לקבל את הסכמת קופיקס ואף הודה שכך אמר להם פחרי (בעמ' 39, בש' 8). נתון זה אינו מלמד על תוחלת סיכון נמוכה אלא דווקא על הצורך בבדיקה ועל חשיבותה בנסיבות העניין. עורך הדין לא הסביר מדוע קיבל הנחת מוצא זו כנכונה ומדוע סבר שאין מקום לבדוק ולהסביר לתובעים את הסיכוי שההסכמה לא תתקבל חרף טענתו של פחרי. ודוק: אין כוונתי לתוצאת אי ההסכמה. בעניין זה מקובל עלי שהתובעים הבינו שללא הסכמת קופיקס לא תתממש העסקה. ואולם הכשל בהתנהגותו של עורך הדין נעוץ בכך שהוא לא פעל להביא בפני התובעים תמונת מצב נכונה בדבר הסיכוי שההסכמה לא תתקבל בשל כך שתנאי הזיכיון לא יתקיימו. לא היה מדובר בנושא סבוך ודי היה במבט חטוף בהסכם הזיכיון כדי לעמוד על תנאים אלו ולהבין שהאופטימיות ששידר פחרי (אשר התובעים נתנו בה אמון אף לפי גרסתו של עורך הדין) אינה מבוססת והיא למעשה שקרית. על רקע מכלול הנסיבות ובכלל זה מיהות הלקוח, היעדר מורכבות הנושא (והיכולת הקלה להשיג את המידע) ותוחלת הסיכון המשמעותית, דעתי היא שעורך הדין התרשל כאשר לא בדק את תנאי הזיכיון, את הסיכויים שהסכמת קופיקס לא תינתן (ובכלל זה את גובה החוב של פחרי וראנה) ולא מסר הסברים מלאים בנושא לתובעים.