30. סיכומו של דבר. העברת הזכויות לא התאפשרה בשל כך שהנתבעים לא קיימו את תנאי סעיף 17 להסכם הזיכיון עליו הם חתומים ולהם היו מודעים, ובמיוחד בשל כך שלא קיבלו מראש את הסכמת קופיקס ולא סילקו את חובם שעמד אותה עת על סך של 600,000 ₪. לא התעלמתי מטענתם לפיה העברת הזכויות לא התאפשרה בשל כך שהתובעים מכרו במקום מוצרים שפג תוקפם. טענה זו לא הוכחה כנדרש ובכל מקרה לא הוכח שזו הסיבה המכרעת לכך שהסכמת קופיקס לא ניתנה. ככל שביקשו הנתבעים להראות כי למרות שלא קיימו את תנאי הסכם הזיכיון בעניין הדרך להעברת הזכויות (עובדה שהוכחה כאמור כנדרש) החלטת קופיקס התקבלה בשל שיקולים אחרים, עליהם היה להביא ראיות בנושא, שהרי מדובר בטענה המקדמת את עניינם (ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ז(5) 661, 681 (1993); ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ' מוסבאח עבד אל קאדר (7.9.2010; פסקה 21). המסקנה האחרת, היינו שהיה זה בשל כך שתנאי סעיף 17 לא התקיימו, עולה בבירור מההסכם ומהגיונם של דברים והרוצה לטעון אחרת עליו להביא ראיות בנושא. ודוק: ברי כי אף אם הנתבעים היו משלמים את החוב לקופיקס ואת דמי הטיפול, עדיין אין הכרח שהייתה ניתנת ההסכמה (ומכאן הכשל בהסכם המכר כפי שיובהר בהמשך בפרק הדן באחריות עורך הדין) ואולם, מהדיון לעיל הגעתי למסקנה שלא התנהגות התובעים היא שגרמה לכך שההסכמה לא ניתנה וכי הנתבעים לא פעלו לקיום התנאים הנדרשים מכוח הסכם הזיכיון לקבלת ההסכמה.
עד כאן הדיון בעובדות הנדרשות לצורך הכרעה. אעבור כעת לדיון בטענות הפרטניות של הצדדים ביחס לעילות התביעה והסעדים המבוקשים.
ג. תוקפו של הסכם המכר
31. הצדדים אינם חלוקים על כך שהסכם הזיכיון, אשר מכוחו החזיקה ראנה בזכויות הזיכיון, קובע שלא ניתן להעביר את הזכויות ללא הסכמת קופיקס. בעניין זה ראוי להביא מספר סעיפים מרכזיים מהסכם הזיכיון להבנת התמונה: כך, קובע סעיף 4.2 כי "הזיכיון הניתן על פי ההסכם זה הינו אישי ומאפשר למפעיל להפעילו במישרין בלבד ואינו מקנה לו זכות להעניק מזכויות משנה ו/או לפעול באמצעות אחרים" ובהתאמה קובע סעיף 17.1 כי "הזיכיון והזכויות על פי חוזה זה הינם אישיים למפעיל בלבד. המפעיל לא יעביר, יסב ו/או ימחה חוזה זה ואת הזיכיון, כולם או חלקם ו/או כל טובת הנאה, זכות ו/או חיוב על פי החוזה לאחר, אלא אם קיבל, מראש ובכתב, את הסכמת החברה לכך".
32. במילים אחרות. זכויותיה של ראנה מכוח הסכם הזיכיון הן אישיות והיא אינה יכולה להעבירן או להמחות אותן לאחר ללא אישור מראש ובכתב של קופיקס. הנתבעים אינם חולקים על כך שלא קיבלו את הסכמת קופיקס להעברת הזכויות לפני חתימת ההסכם עם התובעים. עם זאת, בהסכם המכר התחייבה ראנה "למכור לקונה את מלוא זכויותיה בהתאם להסכם הזיכיון" (סעיף 2.2) וזאת תמורת סך של 300,000 ₪ בצירוף מע"מ (סעיף 5.1). כן הסכימו הצדדים בסעיף 6 להסכם המכר כי "החזקה בעסק והבעלות בו תעבורנה לקונה במועד ביצוע התשלום הראשון מבין התשלומים המפורטים בסעיף 5.1". אין מחלוקת בין הצדדים שכל התשלומים שולמו אך הזכויות לא הועברו שהרי ראנה לא הייתה בעלת כוח משפטי לעשות כן ללא הסכמת קופיקס. מהי נפקותה המשפטית של פעולה זו ? לשאלה זו אפנה להלן.