- תחילה מצאתי לנכון להתייחס לשאלה שהצדדים אמנם לא עוררו אותה אך דומני כי היא ראויה למחשבות ולליבון והיא - האם הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי טעון רשות או הוא ערעור בזכות. ואסביר:
לפי ההלכה הנוהגת בעקבות פסיקתו של בית המשפט העליון בבג"ץ שלם[1] (וזאת בשונה מההלכה ששררה קודם לכן) יש לנהוג בערעור על פסק דין או על החלטה אחרת בקשר לבוררות כפי שנוהגים בערעור על פסק דין או החלטה אחרת של בית הדין האזורי בעניינים "רגילים". דהיינו, בהליכים בקשר להליכי הבוררות המתנהלים לפני בית הדין לעבודה קיימת לצדדים זכות ערעור על פסק הדין של הערכה הדיונית (והשגה על החלטה אחרת טעונה רשות)[2], זאת בשונה מההסדר הקבוע בסעיף 38 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968.
לכשעצמי איני משוכנע כי נכון היה להרחיב את גדרי בג"ץ שלם שעסק בשאלת הערעור על "פסק דין" של רשם שניתן בגדרי סמכותו המיוחדת לפי סעיף 27 (ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969. שכן, גם בית המשפט העליון בבג"ץ שלם בחר שלא להידרש לשאלת הדין החל במקרה של פסק דין שניתן על ידי בית הדין עצמו, במובחן מפסק דין שניתן על ידי רשם במסגרת סמכותו המיוחדת כאמור[3]. וכך נפסק בבג"ץ שלם, בהתייחס להלכות הקודמות של בית דין זה לפיהן מכוח סעיף 38 לחוק הבוררות ערעור על פסק דין של בית דין אזורי טעון רשות:
"אפשר להקשות על בית הדין הארצי ולשאול אם אמנם כך הוא הדין. על כך ראה להלן פיסקה 5. אולם בהקשר זה אין צורך להכריע בשאלה זאת שכן אפילו נאמר כי סעיף 38 לחוק הבוררות חל על בית הדין לעבודה, כפי שנפסק על-ידי בית הדין לעבודה, אין בכך כדי לשנות. כך הדבר משום שסעיף 38 לחוק הבוררות, הקובע כי החלטה של 'בית המשפט' ניתנת לערעור ברשות, קובע במפורש דין שונה לגבי החלטה של 'רשם': החלטה של 'רשם', אומר סעיף זה, ניתנת לערעור לפי סעיף 96 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], וכבר ראינו (לעיל פיסקה 3) כי לפי סעיף 96 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], החלטה של רשם ניתנת לערעור בזכות, ללא צורך ברשות.
אם כך, טעה בית הדין הארצי לעבודה כאשר פסק, במקרה שלפנינו, כי הערעור על החלטת הרשם לעכב את ההליכים הוא ערעור ברשות." (הדגשה הוספה – א.א.)
דהיינו, הנמקת בית המשפט העליון בבג"ץ שלם נסמכה בעיקרו של דבר על האבחנה שערך סעיף 38 לחוק הבוררות בעצמו בין "בית המשפט" לבין "הרשם" בכל הנוגע להליכי הערעור, ובהמשך (בקטעים שלא צוטטו) על הסמכות המיוחדת שהוענקה לרשמי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 27(ב) לחוק בית הדין לעבודה לדון (בתנאים מסוימים) בתביעות גופן.