נקודת המוצא האמורה והכללים האמורים שלפיהם בית המשפט אינו יושב כ"ועדת מכרזים עליונה", ואינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המינהלית בשיקול דעתו "נכונים במיוחד כאשר המחלוקת בין הצדדים נסבה אל שאלות מקצועיות" (בג"ץ 4587/18 ערוץ לשידורי הכנסת בע"מ נ' המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין בשבתה כוועדת מכרזים לבחירת בעל הרישיון לשידור בערוץ הכנסת, לפי חוק שידורי ערוץ הכנסת, התשס"ד-2003 (19.7.2018), כבוד השופט י' עמית, פסקה 13). כך גם אם מדובר בנושאים מקצועיים מובהקים המצריכים מומחיות מיוחדת. מכאן נקבע, כי "גם כאשר ניתן להגיע לתוצאה אפשרית אחרת, ואפילו תוצאה עדיפה בעיני בית המשפט, בית המשפט לא יתערב מקום בו ועדת המכרזים בחרה באלטרנטיבה אחרת כל עוד ההחלטה מצויה במתחם הסבירות ואינה פוגעת בעקרונות היושר, השוויון וההגינות שבבסיס דיני המכרזים" (שם וכן ראו את פסקי הדין המובאים שם).
86. ניתן אפוא, לסכם, כי עניין לנו בהחלטותיה של ועדת המכרזים, אשר אימצו את המלצותיה של ועדת הריכוזיות, שהיא גורם מקצועי מייעץ מכוח החוק ובעלת מומחיות מיוחדת בכל הנוגע לשיקולי ריכוזיות כלל-משקית. בנסיבות אלו יש אפוא, לבחון את סבירות ההחלטה, אם התקבלה משיקולים ענייניים ואם היא מצויה היא במתחם הסבירות. מאחר שמדובר בהחלטה בשאלות מקצועיות מובהקות, היקף הביקורת של בית המשפט ומידת התערבותו בהחלטת ועדת המכרזים מצומצם במיוחד (ראו למשל: עע"מ 9023/14 פנינת י.ב.א בע"מ נ' משרד האוצר - החשב הכללי מנהל נכסי (27.7.2015), כבוד השופט נ' הנדל, פסקה 8 והפסיקה הנזכרת שם; עע"מ 3597/20 ארבע איי התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר, משרד האנרגיה ורשות המים (19.8.2020), כבוד השופט ע' גרוסקופף, פסקה 22 והפסיקה הנזכרת שם). כך בדרך כלל וכך על אחת כמה וכמה במקום שבו הכרעתה של ועדת המכרזים בסוגיה המקצועית המובהקת, נסמכה על המלצת ועדת הריכוזיות, שהיא הגורם המקצועי בעל המומחיות המיוחדת בשיקולי ריכוזיות כלל-משקית, שחובת ההתייעצות עמו מעוגנת בחוק (השוו: עניין החברה הלאומית לדרכים, כבוד השופטת א' חיות).
בחינת סבירות החלטותיה של ועדת המכרזים
87. בחינת החלטותיה של ועדת המכרזים המאמצות את המלצותיה של ועדת הריכוזיות בשתי חוות דעתה, אשר עיקרי תוכנן הובאו בהרחבה לעיל, מובילות למסקנה כי מדובר בהחלטות שהן החלטות סבירות אשר לא נמצאה עילה להתערב בהן.