בשל היקפו העצום והחריג של מיזם הקו הכחול, ששוויו נאמד במיליארדי שקלים, נמצא כי ישנה חשיבות רבה לכך שתובטח רמת תחרות מרבית, אשר תאפשר את בחירת בעל ההצעה האיכותית ביותר, שתהיה היעילה ביותר ושמחירה יהיה הטוב ביותר. ועדת המכרזים הסבירה את חשיבות מספר המתמודדים הרציניים, ככל הניתן, בעיקר על רקע הניסיון המלמד כי מסיבות שונות, מספר המתמודדים במכרזים מהסוג הנדון מצטמצם באופן משמעותי לקראת שלב הגשת ההצעות. בשל החשיבות הרבה בשימור מציעים משמעותיים ובעלי ניסיון, כמו שפיר, אשר יבטיחו את התחרות במכרז ומאחר שגריעת מתמודדים בהכרח תפגע ברווחת הצרכנים, החליטה ועדת המכרזים על יסוד המלצת ועדת הריכוזיות, כי אין למנוע מהגורמים הריכוזיים ובהם שפיר, להשתתף במכרז.
90. החלטתה האמורה של ועדת המכרזים, אשר אינה פוסלת את שפיר מלהשתתף במכרז, היא ללא ספק החלטה סבירה, המתיישבת עם שיקולי ריכוזיות כלל-משקית, שאותם נדרשה לשקול קודם להחלטתה.
על-פי חוק הריכוזיות ומאחר שמדובר בהליך הקצאת זכות לגורם ריכוזי, ועדת המכרזים נדרשה לשקול שיקולי ריכוזיות כלל-משקית ולשם כך להיוועץ בוועדת הריכוזיות (סעיף 5(ב)). לאחר שהתקבלה כל אחת משתי חוות דעתה של ועדת הריכוזיות, קיימה ועדת המכרזים דיונים מקיפים בהמלצותיה ולאחריהם החליטה לאמצן. בהיעדר נימוקים כבדי משקל, אשר יצדיקו סטייה מהמלצת הגורם המקצועי בעל המומחיות, החלטות ועדת המכרזים המאמצות את המלצותיה של ועדת הריכוזיות הן בהחלט החלטות סבירות.
השאלה שאותה יש לבחון בעת ההכרעה בעתירה הנדונה איננה אם ניתן היה להחליט אחרת, שהרי בית המשפט אינו יושב כ"ועדת מכרזים עליונה" ואף אינו מחליף את שיקול דעתה של ועדת המכרזים בשיקול דעתו. השאלה היחידה הדרושה הכרעה היא אפוא, אם החלטותיה של ועדת המכרזים המאמצות את המלצת הגורם המקצועי, הן החלטות סבירות. אם אמנם כך, כי אז אין מקום להתערב בהחלטותיה. "כך בדרך כלל, וכך במיוחד כאשר הרשות המינהלית משתיתה את החלטתה על בסיס חוות-דעת מקצועיות של גורמים מקצועיים (...). מקום שהפעילה הרשות מומחים מטעמה, לא ישים עצמו בית-המשפט מומחה" (בר"מ 3186/03 מדינת ישראל נ' עין דור, פ"ד נח(4) 754 (2004), כבוד השופטת ד' ביניש, פסקה 9 וכן הפסיקה שם (להלן – עניין עין דור)). כך אפילו עשויות להיות החלטות אפשריות סבירות נוספות. "אכן, לעולם לכל בעיה יהיו פותרים ופתרונים אחדים. ייתכן אף שבית-המשפט ייטה אחר החלטה המבכרת פתרון זה ולא פתרון אחר. אך בכך אין כדי להביא את בית-המשפט להחליף את שיקול-דעתה של הרשות בשיקול-דעתו" (שם).