העובדה שהעותרות העלו לראשונה את טענותיהן הנדונות רק בפנייתן השנייה אל ועדת המכרזים מיום 11.1.2022, אינה מאיינת את השיהוי בהגשת העתירה. העלאת הטענות באיחור אינה יכולה לשנות לעניין המועד שבו ניתן להגיש את העתירה, כמתחייב מהוראות תקנה 3 בתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן – תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים או התקנות) ואף אין בה כדי לגבור על השיהוי בהגשת העתירה, על-פי תקנה 4 בתקנות אלו.
כך נקבע בנסיבות דומות: "העותרת מבקשת בעתירתה להשיג על תוצאות המכרז, ולכן ההחלטה שאותה היא תוקפת – או שאותה עליה לתקוף – בעתירתה, היא ההחלטה... שבה נקבעו תוצאות המכרז. העובדה כי העותרת פנתה למשיב בבקשה לשנות את תוצאות המכרז והמשיב סירב לכך אין בה כדי לשנות מהאמור לעיל. הטעם לכך הוא שמסקנה אחרת, שלפיה מירוץ המועדים לעניין תקנה 3(ב) יחל רק לאחר שתתקבל החלטה בבקשתו של עותר לשנות החלטה קודמת שנתקבלה בעניינו, יש בה כדי לסכל את מטרת התקנה האמורה בכלל, ובפרט בכל הנוגע לעתירות ענייני מכרזים, שבהן קיימת חשיבות מיוחדת למימד הזמן" (ההדגשה אינה במקור) (עת"מ (ירושלים) 1770/09 יתרב - חברה לשירות סיעוד ורווח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (1.11.2009), כבוד השופטת מ' ארד, פסקה 14).
שיהוי המצדיק דחיית עתירה אינו נוגע רק לאיחור בהגשת העתירה לבית המשפט, אלא גם לאיחור בפנייה אל הרשות המינהלית, מאחר שאף שיהוי זה עלול לפגוע באינטרס ההסתמכות של הרשות או של צדדים שלישיים. כאמור בהקשר זה: "נסיבות אלו, מצדיקות גם הן את דחיית הערעור, מחמת השיהוי שדבק בפניית החברה לרשות. אמנם, השימוש השכיח בדוקטרינת השיהוי נוגע לאיחור בפניית העותר, בגשתו לערכאות, אך בפסיקה הוכרה האפשרות לעשות שימוש בדוקטרינה זו, גם ביחס לשיהוי עוד קודם לכן, בפנייה לרשות המינהלית, שהרי גם שיהוי בפנייה זו, עלול לפגוע באינטרס ההסתמכות של הרשות ושל צדדים שלישיים (ראו, למשל, עע"ם 9168/11 פלוני נ' משרד הפנים, פסקה 22 (25.11.2013); בג"ץ 2188/12 שאהין נ' מדינת ישראל (26.6.2013); יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב 1077-1076, ה"ש 33 (מהדורה שנייה, 2011)" (ההדגשות במקור) (עע"מ 6945/21 ק.מ. מדף 4 בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (18.11.2021), כבוד השופט נ' סולברג, פסקה 21 (להלן – עניין מדף 4)).
117. כמו כן, משני הטעמים שהעלתה שפיר, אין בבקשת הארכה שהגישו העותרות ביום 30.12.2021 (עת"מ (ירושלים) 67633-12-21), כדי לסייע להן. האחד, עניינו בכך שהארכה התבקשה בקשר לאמור במכתב של ועדת המכרזים מיום 29.11.2021, שבו נאמר כי טענות העותרות בפנייתן הראשונה נבחנות. כך בעוד שפנייתן הראשונה עסקה רק בטענות הריכוזיות הכלל-משקית של שפיר, ולכן אותה עת טרם עמדו לפני ועדת המכרזים טענות העותרות בפנייתן השנייה (מיום 11.1.2022), העולות במסגרת העתירה הנדונה. השני, אמנם הוגשה בקשת ארכה להגשת העתירה, אך בהחלטה (מיום 6.1.2022), הקובעת כי העותרות יוכלו להגיש את עתירתן תוך עשרים יום מיום מתן החלטת ועדת המכרזים, הודגש במפורש כי ארכה זו ניתנת "בלי לגרוע מטענות הצדדים". לפיכך אם אמנם חל שיהוי, עצם מתן הארכה אינה שוללת את אפשרות העלאת טענת השיהוי ואף לא את אפשרות קבלת הטענה.