118. תקנה 3(ב) בתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים קובעת כי אם לא נקבע מועד להגשת העתירה, "תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות העניין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין...". לא אחת עמדו בתי המשפט על חשיבות העמידה במועד זה בכלל ובכל הקשור לענייני מכרזים בפרט (ראו למשל, עע"מ 1981/02 קיסר - הנדסה ופתוח בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (24.3.2002), כבוד השופט מ' חשין).
בענייננו, לא רק שהעתירה הוגשה באיחור כאמור, אלא שבכל מקרה, אפילו הייתה מוגשת במסגרת המועדים הקבועים בתקנה 3, היה מקום לדחותה מחמת שיהוי מכוח תקנה 4 בתקנות.
119. כידוע, שלושה יסודות מרכיבים את טענת השיהוי. היסוד הסובייקטיבי, היסוד האובייקטיבי ואילו היסוד השלישי נעוץ בשאלת חומרת הפגיעה בשלטון החוק המתגלה במעשה המינהלי שבעניינו הוגשה העתירה. "היחס בין שלושת היסודות הרלוונטיים לשיהוי ייקבע על-פי משקלו היחסי של כל אחד מהשיקולים בנסיבותיו של כל עניין" (עע"מ 7142/01 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה נ' החברה להגנת הטבע, פ"ד נו(3) 673 (2002), כבוד השופטת ד' ביניש, פסקה 4 והפסיקה שם (להלן – עניין החברה להגנת הטבע).
העתירה הנדונה הוגשה חודשים רבים לאחר שהעותרות ידעו על כך ששפיר הוכרזה כאחת מחמש המציעות הכשירות להשתתף במכרז, בעוד עובדת היותה הזכיין של ה-J-Net הייתה ידועה זה מכבר. לפיכך יש בכך משום שיהוי סובייקטיבי, המלמד על ויתור מצד העותרות על טענותיהן בהקשר זה.
לכך מצטרף גם השיהוי האובייקטיבי, הנחשב לרכיב החשוב יותר מבין שלושת רכיבי השיהוי הנבחנים (ע"א 1054/98 חוף הכרמל נופש ותיירות (1989) בע"מ נ' עמותת אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה, פ"ד נו(3) 385 (2002), כבוד השופטת ד' ביניש, פסקה 6 (להלן – עניין חוף הכרמל). במסגרת רכיב זה, אין מתמקדים במחדליו של העותר, אלא "במסגרתו נבדקת הפגיעה באינטרסים ראויים של הרשות הציבורית או של צדדים שלישיים" (עע"מ 3874/02 עירית חדרה נ' חברת שיקרצ'י תעשיות 1995 בע"מ (17.6.2004), כבוד השופט א' ריבלין, פסקה 5. ראו גם: בר"מ 5793/06 דיאב נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת (20.9.2006), כבוד השופט ד' חשין, פסקה 12)). "במסגרת בחינת הרכיב האובייקטיבי של השיהוי עלינו לתת דעתנו לא על עצם חלוף הזמן וגם לא על התנהגותו של העותר אשר שתק ולא מיחה, אלא על השאלה אם ההשתהות בהגשת העתירה הביאה לשינוי במצב, לפגיעה באינטרסים ראויים להגנה ולנזק משמעותי שהיה נמנע אילו הוגשה העתירה במועד. בייחוד ניתן דעתנו על בחינת הנזק שנגרם לצד שלישי שהסתמך על סופיותה ואמינותה של ההחלטה המינהלית" (עניין חוף הכרמל, שם).