123. על רקע האמור וכפי שיפורט להלן, נמצא כי כל היתרונות אשר לטענת העותרות עומדים לשפיר במכרז הנדון, הם בגדר יתרונות חיצוניים ולפיכך אין לקבל את טענת העותרות כי יש באותם יתרונות נטענים כדי לפגוע בשוויון בין המתמודדים במכרז. שכן, "בבסיס טענה זו, עומדת הנחת-יסוד מוטעית, כי עקרון השוויון מחייב את עורך המכרז להתחשב בנתוני הרקע שיש לכל מציע ומציע, בעת קביעת הוראות המכרז; דהיינו: לקבוע תנאים שונים למציעים שונים, על מנת להביאם לנקודת פתיחה שווה. דא עקא, ההליך המכרזי לא נועד לשם כך; אין לדרוש מעורך המכרז להעמיד את כל המשתתפים בו בנקודת פתיחה זהה, ו'לאזן' בין נתוני הרקע שלהם. משל למה הדבר דומה? לטענה שלפיה תנאֵי מכרז מסוים מקלים יותר עם העשיר, שהפרוטה מצויה בכיסו, מאשר עם אדם דל-אמצעים, שיתקשה לגייס ממון שיאפשר את השתתפותו במכרז. אין זו דרך פעולתם של מכרזים, ואין זו הדרישה מעורך המכרז. תפקידו של זה האחרון, הוא לפרסם מכרז פומבי, שהוראותיו ברורות, ואשר תנאיו וכלליו גלויים וידועים לכולי עלמא. לאחר מכן, יוכל כל מציע החפץ להשתתף במכרז, להביא עמו בתרמילו את יתרונותיו היחסיים, כמו גם חסרונותיו, ויהא עליו להעריך את סיכוייו, ביחס למציעים אחרים" (עניין מדף 4, שם).
124. העותרות ניסו לבסס את טענותיהן שלפיהן היתרונות הנטענים הם יתרונות "פנימיים" למכרז, בשונה מיתרונות שהם "חיצוניים" למכרז, המצדיקים את "נטרולם" באמצעים שונים על האמור בפסק הדין בעניין בג"ץ 4915/00 רשת חברת תקשורת והפקות (1992) בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד נד(5) 451 (2000) (להלן – עניין רשת). אולם כפי שטענה המדינה בצדק, עיון בפסק-דין זה מעלה כי במסגרתו נדונה סוגיה שונה לחלוטין, אשר כלל אינה עוסקת ביתרונות שיש למי מהמשתתפים במכרז.
באותו עניין נתקפו תיקוני חקיקה שנעשו לקראת מכרז להפעלת ערוץ טלוויזיה שלישי, תוך קביעת מגבלות אשר מנעו את מזכייניות הערוצים הקיימים להשתתף במכרז. בשונה מטענותיהן של העותרות בעתירה הנדונה, באותו עניין לא נדונו יתרונותיהם של מי מבין המתמודדים לעומת מתמודדים אחרים. הנושא שנדון שם עסק בסוגיית מניעת ריכוז השליטה באמצעי התקשורת דווקא, מאחר שריכוז שליטה זה עלול לפגוע בחופש הביטוי ולהביא לריכוז כוח בידי מעט גורמי תקשורת. כאמור שם, האיסור על בעלי זיכיונות קיימים ועל בעלי שליטה בהם להתמודד במכרז לזיכיונות בערוץ השלישי נועד למנוע ריכוז שליטה באמצעי התקשורת ובעלויות צולבות בהם. עוד נקבע שם, כי אף אם יש באיסור זה משום פגיעה בחופש העיסוק של הזכייניות הקיימות ושל בעלי השליטה בהן, הרי שאותה פגיעה עומדת במבחני המידתיות. זאת לנוכח הצורך להבטיח תחרות ראויה וכן לשם השגת מטרת הקמת הערוץ השלישי, אשר נועד לשמש חלופה תרבותית ותקשורתית לערוץ השני (כבוד השופטים ת' אור, מ' חשין, י' טירקל, פסקאות 26-23).