--- סוף עמוד 38 ---
(דנ"א מרום, עמ' 861). בכך באים לידי ביטוי עוצמתה הרבה ומשקלה הנכבד של החזקה, הגורמים לכך שבכל הנוגע להוכחת השפעה בלתי הוגנת "בדרך כלל מה שמכריע איננו הוכחת העובדות, אלא השימוש בחזקה ובכללי דיני הראיות לעניין נטל ההוכחה" (שילה, בספרו הנ"ל, עמ' 271). כוחה (הקרוב להכריע) של החזקה, אינו מאפשר לראות באמירתו של בית משפט קמא אודות העדר השפעה בלתי הוגנת – אמירה שיצאה מנקודת הנחה שהנטל חל על המערערים ושלא לוותה בהפניה לראיות קונקרטיות זולת אלו הצריכות לשאלת התלות בגדרי ארבעת מבחני דנ"א מרום – משום אסמכתה להרמת הנטל מקום בו הוא עבר אל המשיבים.
21. מכל הטעמים שלעיל ראוי, לדעתי, לומר על צוואתה של המנוחה דברים דומים לדברים שנאמרו משכבר בבית המשפט העליון על הצוואה שבוטלה בעניין צימט (עמ' 122):
"זוהי צוואה, שיש סביבה מצבור גדול של תהיות וסימני שאלה. לחלק מאלה לא נתן השופט המלומד את דעתו כלל. בעיניי, צוואה המלווה כל כך הרבה תמיהות ושאלות, שנשארו ללא מענה, לא ניתן, בשום פנים, לומר עליה בבטחה, שהיא אכן מבטאת את רצונה של המצווה. מטעם זה בלבד הייתי מקבל את הערעור ומבטל את אישור הצוואה".
מסתבר כי אין חדש תחת השמש. דור הולך ודור בא, ועדיין צוואות מוקשות וחשודות עושות את דרכן לבית המשפט ומציבות לפתחנו שאלות נוקבות בדבר רצונו האמיתי של המת. המנוחה סועאד דרוויש אינה עוד עמנו כדי שתוכל להגן בכוחות עצמה על רצונה האמיתי. בית המשפט נותר המעוז האחרון שיוכל לבצע את המלאכה במקומה. משימה כבדה ורבת אחריות מוטלת על כתפי השופט להיות לפה למנוחה: לה עצמה, ולא בהכרח למסמך שעליו חתמה עת סבבו אותה גורמים בעלי השפעה ועניין. הספק הממשי המקונן באשר לעצמאות רצונה של המנוחה במועד עריכת הצוואה אינו מרפה ואינו מניח לקיים את צוואתה.
משה סובל, שופט
[אב"ד]
הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינו של השופט ד' מינץ, כנגד דעתו החולקת של השופט מ' סובל.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ח' אב תשע"ג, 15 יולי 2013, בהעדר הצדדים.
משה סובל, שופט [אב"ד]
תמר בזק-רפפורט, שופטת
דוד מינץ, שופט