בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
בפני כב' השופטים משה סובל; תמר בזק-רפפורט; דוד מינץ
עמ"ש 13612-12-12 דרוויש ואח' נ' דרוויש ואח'
המערערים
1 . יוסרא דרוויש
2 . עבד אלפתאח אסחאק דרוויש
3 . סיף אל דין מוסטפא דרוויש
4 . טאהר חסן דרוויש
5 . עאיידה חסן דרוויש
ע"י ב"כ עו"ד מוחמד דחלה ושות'
נגד
המשיבים
1. סאמי דרוויש
2. סוהאד דרוויש
ע"י ב"כ עוה"ד כבירי-נבו-קידר
פסק דין
השופט ד' מינץ:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט א' כץ) מיום 9.10.12 בת"ע 44454/09 [פורסם בנבו] במסגרתו נדחתה התנגדות המערערים לקיום צוואת המנוחה הגב' סועאד בת עבד אלפתאח בת זריפה דרוויש (להלן – המנוחה) בה הורישה את כל עיזבונה למשיבים, וכן ערעור על צו קיום צוואה מיום 14.10.12 בת"ע 44452/09 [פורסם בנבו] שניתן בעקבות פסק הדין.
הרקע לצוואה ופסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה
1. המנוחה שהלכה לעולמה ביום 21.12.09 הורישה בצוואה מיום 30.06.08 את כל עיזבונה למשיבים – משיב 1 שהוא נכד אחיה (להלן – המשיב) ומשיבה 2 שהיא אשתו (להלן – המשיבה). המערערים הגישו התנגדות לצוואה – מערערת 1 הינה אחותה של המנוחה, ומערערים 5-2 הם אחייניה. את הצוואה ערך הנוטריון אברהם הללי (להלן – הנוטריון) ומתנוססת עליה חתימתם של שני עדים – בני הזוג רחל ומאיר אסולין. הנכס העיקרי של העיזבון הוא מקרקעין בשכונת גילה בירושלים בשטח של כ-15 דונם, ששוויו הוערך בסך של כ-84,000,000 $ (להלן – המקרקעין). אין מחלוקת כי חמישה חודשים לאחר עשיית הצוואה, ביום 1.12.08, חתמה המנוחה גם על ייפוי כוח בלתי חוזר בקשר עם המקרקעין לטובת המשיב.
2. בהתנגדותם טענו המערערים כי חתימת המנוחה על הצוואה מזויפת וכי המנוחה לא הייתה כשירה על פי דין לערוך צוואה לאור מצבה הבריאותי והשכלי. הצוואה גם בטלה בשל כך שהיא נערכה בשפה העברית שהיא שפה זרה שהייתה בלתי ידועה למנוחה. כן נטען כי הנהנים על פי הצוואה, היינו המשיבים, ביחד עם אחרים ניצלו את מצוקתה השכלית
--- סוף עמוד 3 ---
והגופנית של המנוחה, עשקו אותה ורימו אותה וכי היא נערכה תוך השפעה בלתי הוגנת בתחבולה או בתרמית של המשיבים או של מי מהם. הצוואה גם בטלה בשל כך שמטרתה הינה בלתי חוקית לשם השתמטות מתשלום מסים ובשל כך שהנכסים הכלולים בה לא היו שייכים למנוחה ואינם חלק מעיזבונה.
3. בית משפט קמא קבע כי מדובר בצוואה בפני רשות לאחר שנתקיימו בה כל היסודות של צוואה נוטריונית בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן – החוק), וחתימות העדים אינן גורעות מהיות הצוואה צוואה בפני רשות. משכך לא ראה בית המשפט צורך לדון בטענות המערערים לעניין הפגמים שנפלו לכאורה בחתימת העדים. בנסיבות אלו, הואיל ומדובר בצוואה בפני רשות שלא נפל בה כל פגם פורמאלי או צורני והיא נערכה בהתאם לתנאים שבסעיף 22 לחוק, הטיל בית המשפט על המערערים את הנטל להוכיח שהצוואה אינה תקינה.