בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
בפני כב' השופטים משה סובל; תמר בזק-רפפורט; דוד מינץ
עמ"ש 13612-12-12 דרוויש ואח' נ' דרוויש ואח'
המערערים
1 . יוסרא דרוויש
2 . עבד אלפתאח אסחאק דרוויש
3 . סיף אל דין מוסטפא דרוויש
4 . טאהר חסן דרוויש
5 . עאיידה חסן דרוויש
ע"י ב"כ עו"ד מוחמד דחלה ושות'
נגד
המשיבים
1. סאמי דרוויש
2. סוהאד דרוויש
ע"י ב"כ עוה"ד כבירי-נבו-קידר
פסק דין
השופט ד' מינץ:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט א' כץ) מיום 9.10.12 בת"ע 44454/09 [פורסם בנבו] במסגרתו נדחתה התנגדות המערערים לקיום צוואת המנוחה הגב' סועאד בת עבד אלפתאח בת זריפה דרוויש (להלן – המנוחה) בה הורישה את כל עיזבונה למשיבים, וכן ערעור על צו קיום צוואה מיום 14.10.12 בת"ע 44452/09 [פורסם בנבו] שניתן בעקבות פסק הדין.
הרקע לצוואה ופסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה
1. המנוחה שהלכה לעולמה ביום 21.12.09 הורישה בצוואה מיום 30.06.08 את כל עיזבונה למשיבים – משיב 1 שהוא נכד אחיה (להלן – המשיב) ומשיבה 2 שהיא אשתו (להלן – המשיבה). המערערים הגישו התנגדות לצוואה – מערערת 1 הינה אחותה של המנוחה, ומערערים 5-2 הם אחייניה. את הצוואה ערך הנוטריון אברהם הללי (להלן – הנוטריון) ומתנוססת עליה חתימתם של שני עדים – בני הזוג רחל ומאיר אסולין. הנכס העיקרי של העיזבון הוא מקרקעין בשכונת גילה בירושלים בשטח של כ-15 דונם, ששוויו הוערך בסך של כ-84,000,000 $ (להלן – המקרקעין). אין מחלוקת כי חמישה חודשים לאחר עשיית הצוואה, ביום 1.12.08, חתמה המנוחה גם על ייפוי כוח בלתי חוזר בקשר עם המקרקעין לטובת המשיב.
2. בהתנגדותם טענו המערערים כי חתימת המנוחה על הצוואה מזויפת וכי המנוחה לא הייתה כשירה על פי דין לערוך צוואה לאור מצבה הבריאותי והשכלי. הצוואה גם בטלה בשל כך שהיא נערכה בשפה העברית שהיא שפה זרה שהייתה בלתי ידועה למנוחה. כן נטען כי הנהנים על פי הצוואה, היינו המשיבים, ביחד עם אחרים ניצלו את מצוקתה השכלית
--- סוף עמוד 3 ---
והגופנית של המנוחה, עשקו אותה ורימו אותה וכי היא נערכה תוך השפעה בלתי הוגנת בתחבולה או בתרמית של המשיבים או של מי מהם. הצוואה גם בטלה בשל כך שמטרתה הינה בלתי חוקית לשם השתמטות מתשלום מסים ובשל כך שהנכסים הכלולים בה לא היו שייכים למנוחה ואינם חלק מעיזבונה.
3. בית משפט קמא קבע כי מדובר בצוואה בפני רשות לאחר שנתקיימו בה כל היסודות של צוואה נוטריונית בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן – החוק), וחתימות העדים אינן גורעות מהיות הצוואה צוואה בפני רשות. משכך לא ראה בית המשפט צורך לדון בטענות המערערים לעניין הפגמים שנפלו לכאורה בחתימת העדים. בנסיבות אלו, הואיל ומדובר בצוואה בפני רשות שלא נפל בה כל פגם פורמאלי או צורני והיא נערכה בהתאם לתנאים שבסעיף 22 לחוק, הטיל בית המשפט על המערערים את הנטל להוכיח שהצוואה אינה תקינה.
4. בית המשפט דחה את כל טענות ההתנגדות אחת לאחת. תחילה דחה את טענת זיוף חתימת המנוחה על גבי הצוואה לאור זניחת הטענה על ידי המערערים במסגרת סיכומיהם ולאור חוות דעת מומחה שקבע באופן מוחלט כי הצוואה נחתמה בידי המנוחה. גם הטענות בדבר אי חוקיות הצוואה ובדבר אי שייכותם של נכסי העיזבון למנוחה נדחו בשל זניחתן על ידי המערערים בסיכומיהם. כן נקבע כי אין מקומן של שאלות בדבר היקף העיזבון במסגרת התנגדות לצוואה.
5. באשר לכשירותה של המנוחה וגמירות דעתה, קבע בית המשפט כי מכלול העדויות והמסמכים הרפואיים העלו שהמנוחה הייתה כשירה וצלולה בעת עריכת הצוואה. בית המשפט סמך מסקנתו זו על עדות הנוטריון אשר הותירה עליו רושם אמין ומהימן; על אישור רפואי של רופא המשפחה של המנוחה, ד"ר מוחמד אימאם מיום עריכת הצוואה ואישור נוסף שלו מיום 11.01.09 שהעידו על כשירותה של המנוחה ובריאותה התקינה במועדים הנ"ל; על גיליון השחרור של המנוחה מבית חולים הדסה עין כרם מיום 15.11.09, כחודש וחצי לפני מותה; על עדות חברותיה של המנוחה, הגב' רחל סמח (צמח) והגב' סיהאם קוטינה שגם הן הותירו על בית המשפט רושם אמין ומהימן; על עדויות שניים מעדי המערערים, מר עאדל קוטינה ומר מאיר אסולין; ועל קלטת שתיעדה את המנוחה בתקופה האחרונה לחייה ובה היא נראתה כשהיא מדברת לעניין. בד בבד, בית המשפט דחה את עדותו של מערער 4 שסיפר על בלבול שאחז במנוחה, אותה מצא כלא אמינה כמו גם את עדותה של הגב' ראיסה קוטינה שסיפרה כי המנוחה לא הייתה צלולה כשנתיים לפני פטירתה. בית המשפט גם קיבל את גרסת הנוטריון לפיה הוא תרגם למנוחה את תוכן הצוואה, כל סעיף לפי תכנו, לשפה הערבית בה הוא שולט היטב ודחה את טענות המערערים בעניין זה.
--- סוף עמוד 4 ---
6. גם טענות המערערים בדבר השפעה בלתי הוגנת מצד המשיב וניצול מצוקתה של המנוחה בדרך של תחבולה או תרמית נדחו על ידי בית המשפט לאחר שבחן את כל אחד ממבחני העזר שנקבעו לעניין זה בפסק הדין בעניין מרום (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813). בית המשפט השתכנע כי עובר לעריכת הצוואה המנוחה הייתה עצמאית ובלתי תלויה בזולת, לא פיסית ולא נפשית, וכי היא לא הייתה מנותקת מסביבתה ולא הייתה תלויה תלות מקיפה ויסודית במשיב לבדו באופן שנשלל ממנה רצונה החופשי. כן נקבע כי המשיב לא נכח בעת החתימה על הצוואה. בית המשפט נתן אמון בגרסת המשיבים לפיה הם למדו לראשונה על קיומה של הצוואה שעה שהמנוחה העניקה להם אותה במתנה בחג הרמדאן, בחודש ספטמבר 2008, עת באו לבקרה בביתה עם ילדיהם. בית המשפט דחה את עדותם של העדים החתומים על הצוואה בני הזוג אסולין אשר טענו כי המשיב נכח במעמד חתימת הצוואה, לאחר שמצא את עדויותיהם מלאות סתירות ולא נתן בהן אמון. כך גם דחה בית המשפט את עדותו של מר דוד מיר, ידיד המשפחה שטען גם הוא כי המשיב נכח במעמד חתימת הצוואה. בית המשפט קבע כי לא הייתה כל השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית בעריכת הצוואה, וכן לא הייתה כל מצוקה שכלית או גופנית של המנוחה עובר לעריכת הצוואה ומכאן גם שלא היה ניצול של אלה על ידי הנהנים על פי הצוואה כנטען.
7. על כל אלו ציין בית המשפט כי העובדה שהמנוחה מכרה למשיב כשלושה חודשים לפני עריכת הצוואה שני דונם מתוך המקרקעין, כמו גם העובדה שבחלוף מחצית השנה ממועד עריכת הצוואה העניקה המנוחה למשיב ייפוי כוח בלתי חוזר לטובתו על כל המקרקעין, לא זו בלבד שאין בהן כדי לגרוע מתוקף הצוואה, אלא שיש בהן כדי לתמוך בכשרותה. בית המשפט ציין כי מהתמונה בכללותה עולה כי המנוחה הייתה מעוניינת בהענקת המקרקעין למשיב, כשבתחילה העניקה לו חלק בתמורה שתקבע בעתיד, לאחר מכן ציוותה לו את כל רכושה לאחר מותה, ולבסוף העניקה לו את המקרקעין עוד בחייה באמצעות מתן ייפוי הכוח.
טענות הצדדים בערעור
8. בפי המערערים טענות כרימון כנגד הממצאים שנקבעו על ידי בית משפט קמא. ראשית נטען, כי טעה בית המשפט בקובעו כי אין המדובר בצוואה בפני עדים אלא בצוואה בפני רשות. לטענתם, הצוואה אינה עונה על התנאים הקבועים בחוק לצוואה בפני רשות, שכן הנוטריון לא רשם את הצוואה מפיה של המנוחה, ואף לא הקריא לה את מלוא תוכנה והיא נכתבה בשפה העברית שהמנוחה כלל לא הבינה אותה. גם הקביעה כי לא היה צורך באישור רפואי בטעות יסודה, שכן המנוחה נחשבה כ"מרותקת למיטתה" כמשמעות הגדרה זו בתקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, התשל"ז-1977 (להלן – תקנות הנוטריונים) המחייבת
--- סוף עמוד 5 ---
אישור רפואי במצב שכזה. גם לא ניתן להתעלם מחתימת העדים המתנוססת על הצוואה כמו גם מדבריו של הנוטריון במסגרת חקירתו הנגדית בבית המשפט, בהם אישר כי מדובר בצוואה בפני עדים. בנסיבות אלו נטען כי לאור הפגמים הרבים שנתגלו בצוואה, היה על בית המשפט להטיל את נטל השכנוע להוכחת כשרותה של הצוואה, על המשיבים.
9. באשר לפגמים שנפלו בצוואה נטען כי בית המשפט טעה כשהתעלם מאי הבאת העדים החתומים על הצוואה (בני הזוג אסולין) לעדות על ידי המשיבים, שעה שהיה עליו לזקוף זאת לחובת המשיבים ולהסיק כי עדותם הייתה פועלת לרעתם. כך גם התברר בסופו של יום לאחר שבני הזוג אסולין זומנו לעדות על ידי המערערים והעידו כי הם חתמו על הצוואה מבלי שראו את תוכנה, מבלי שהבינו במה מדובר ואף לא בנוכחות המנוחה. מעדויותיהם של בני הזוג אסולין גם עלה כי המשיב נכח במעמד חתימת הצוואה.
10. המערערים הוסיפו וטענו כנגד ממצאיו של בית המשפט, כי לא היה מקום לקבוע כי המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה ולהתעלם מהעדויות הרבות בדבר הזיותיה, דיבוריה עם המתים והיותה במצב נפשי מעורער, כמו גם מהצהרות שונות עליהן חתמה המנוחה בסמוך מאוד לחתימתה על הצוואה. לא היה מקום להתעלם מכך שהצוואה נכתבה בעברית על אף שהמנוחה דוברת ערבית, ולא היה מקום לקבוע כי המשיב לא היה מעורב בהליך עריכת הצוואה. עוד נטען כי לא היה מקום ליתן אמון בעדותו של המשיב ולהתעלם מכך שהוא העלים מעיני בית המשפט מסמכים רבים שנעשו בינו לבין המנוחה וכי זייף את חתימתה על הסכם שכירות ביום מותה. גם לא היה מקום ליתן אמון בגרסת הנוטריון אשר התגלו בה סתירות רבות. מנגד לא היה מקום שלא לקבל את עדותו של מר מיר, הן לגבי אופן עריכת הצוואה וייפוי הכוח והן לגבי נוכחותו של המשיב בעת עריכת הצוואה. גם לא היה מקום לדחות את עדותה של הגב' קוטינה אך בשל העובדה שהיא מתגוררת בנכס שבנוי על המקרקעין שעה שעדותה הייתה רהוטה, ספונטאנית ועקבית. נטען גם כי בית המשפט סמך את מסקנותיו על עדים שכלל לא העידו במשפט אלא במסגרת משפט אחר שנגע לשימוש וחזקה בנכסי עיזבון המנוחה.
11. עוד נטען כי לא היה מקום להתעלם מהסכם המכר שנחתם לפני הצוואה במסגרתו מכרה המנוחה למשיב שני דונם מהמקרקעין, דבר המעיד על רצונה להעביר למשיב רק חלק קטן בלבד מהמקרקעין ובתמורה, ומייפוי הכוח שנתנה המנוחה למשיב בחלוף כששה חודשים ממועד עריכת הצוואה שהביא הלכה למעשה לביטול הצוואה.
12. מנגד, המשיבים תמכו את יתדותיהם בפסק דינו של בית משפט קמא אשר בחן את מלוא טענות המערערים ודחה אותן, כאמור, אחת לאחת. לדבריהם, טענות המערערים, הן במסגרת התנגדותם לצוואה והן כיום במסגרת הערעור מלוות בטענות חלופיות רבות שאינן
--- סוף עמוד 6 ---
יכולות לדור בכפיפה אחת. כך למשל, נטען שחתימת המנוחה זויפה ובד בבד נטען שהמנוחה לא הייתה כשירה וחתמה על הצוואה כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת. יתר על כן, הערעור מכוון כולו כנגד ממצאים עובדתיים וקביעת ממצאי מהימנות של בית משפט קמא שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, וודאי לא במקרה זה בו בית המשפט התייחס לכל אחת ואחת מהעדויות וקבע את עמדתו לגביהן. יש גם לדחות את טענת המערערים בדבר ההימנעות מהבאת בני הזוג אסולין לעדות, מקום בו עדים אלו התייצבו בסופו של יום בבית המשפט, נחקרו על גרסתם, ובית המשפט מצא אותם כבלתי מהימנים.
13. המשיבים ציינו כי בצדק קבע בית המשפט כי מדובר בצוואה בפני רשות על בסיס עדותו של הנוטריון שבית המשפט רחש אמון לעדותו, ובהיותה צוואה בפני רשות לא נפל בה כל פגם. כפי שקבע בית המשפט גם לא היה צורך באישור רפואי כדי לערכה בפני הנוטריון. גם הטענה כי היה על הנוטריון לרשום מילה במילה את דברי המצווה – המנוחה, דינה להידחות. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 22 לחוק או עם החזקה הקבועה בסעיף 19 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, לפיה אישורו של נוטריון יהווה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון ולמעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו. המשיבים הוסיפו כי גם לוּ היה מדובר בצוואה בפני עדים, בצדק נדחו על ידי בית המשפט טענות המערערים בדבר פגמים שנפלו לכאורה בצוואה משקבע כי אינו מאמין לעדי המערערים לאחר שמצא בהן סתירות רבות.
14. באשר לכשירות המנוחה, נטען כי בית המשפט לא התעלם מהעדויות שהביאו המערערים בעניין זה אלא ביכר על פניהן את עדויות העדים מטעם המשיבים, ובעיקר את עדות הנוטריון אשר העיד כי המנוחה הייתה כשירה לעריכת הצוואה. גם המסמכים הרפואיים והקלטת בה נראית המנוחה בתקופה הסמוכה לעריכת הצוואה הובילו למסקנה כי המנוחה הייתה צלולה בדעתה במועד עריכת הצוואה. בית המשפט דן בטענות המערערים בעניין זה ודחה את גרסת מר מיר כי כוונת המנוחה הייתה למנות את המשיב כ"נציג" המשפחה בלבד ואת גרסת הגב' קוטינה כי המנוחה סירבה לחתום על מסמכים בעברית. בית המשפט מצא את עדויותיהם של מר מיר וגב' קוטינה כבלתי מהימנות.
15. המשיבים טענו עוד כי יש לדחות את טענות המערערים בדבר השפעה בלתי הוגנת מצד המשיב בעריכת הצוואה. לדבריהם, טענה זו נידונה על ידי בית המשפט ונדחתה לגופה לאחר שנתקבלה עדות הנוטריון כי המנוחה הייתה עצמאית מאוד במועד עריכת הצוואה וידעה מה היא עושה. עדות זו נתמכה כאמור, גם בעדויות עדי המערערים. מעדויות הנוכחים במעמד החתימה על הצוואה עלה באופן חד משמעי שהמשיב לא נכח במעמד זה. כך העיד הנוטריון, ואף בני הזוג אסולין הודו בכך בסופו של יום. בית המשפט דחה לחלוטין את עדותו של מר מיר בעניין זה. המשיב גם לא היה מעורב בקבלת המסמך הרפואי מיום
--- סוף עמוד 7 ---
30.06.08 באשר לכשירותה של המנוחה. לדבריהם, אין לקבל את עדותו של ד"ר אימאם בעניין זה לפיה המשיב נכח במועד קבלת האישור, שכן אין זה הגיוני שהוא יזכור בדיוק את התאריך בו הופיע בפניו קרוב משפחה של מטופל שלו שעה שהוא פוגש אנשים רבים בכל יום עבודה. מה גם שאף אם המשיב נכח במעמד קבלת האישור אין בכך ללמד מאומה על מעורבות פסולה מצדו בצוואה.