4. בית המשפט דחה את כל טענות ההתנגדות אחת לאחת. תחילה דחה את טענת זיוף חתימת המנוחה על גבי הצוואה לאור זניחת הטענה על ידי המערערים במסגרת סיכומיהם ולאור חוות דעת מומחה שקבע באופן מוחלט כי הצוואה נחתמה בידי המנוחה. גם הטענות בדבר אי חוקיות הצוואה ובדבר אי שייכותם של נכסי העיזבון למנוחה נדחו בשל זניחתן על ידי המערערים בסיכומיהם. כן נקבע כי אין מקומן של שאלות בדבר היקף העיזבון במסגרת התנגדות לצוואה.
5. באשר לכשירותה של המנוחה וגמירות דעתה, קבע בית המשפט כי מכלול העדויות והמסמכים הרפואיים העלו שהמנוחה הייתה כשירה וצלולה בעת עריכת הצוואה. בית המשפט סמך מסקנתו זו על עדות הנוטריון אשר הותירה עליו רושם אמין ומהימן; על אישור רפואי של רופא המשפחה של המנוחה, ד"ר מוחמד אימאם מיום עריכת הצוואה ואישור נוסף שלו מיום 11.01.09 שהעידו על כשירותה של המנוחה ובריאותה התקינה במועדים הנ"ל; על גיליון השחרור של המנוחה מבית חולים הדסה עין כרם מיום 15.11.09, כחודש וחצי לפני מותה; על עדות חברותיה של המנוחה, הגב' רחל סמח (צמח) והגב' סיהאם קוטינה שגם הן הותירו על בית המשפט רושם אמין ומהימן; על עדויות שניים מעדי המערערים, מר עאדל קוטינה ומר מאיר אסולין; ועל קלטת שתיעדה את המנוחה בתקופה האחרונה לחייה ובה היא נראתה כשהיא מדברת לעניין. בד בבד, בית המשפט דחה את עדותו של מערער 4 שסיפר על בלבול שאחז במנוחה, אותה מצא כלא אמינה כמו גם את עדותה של הגב' ראיסה קוטינה שסיפרה כי המנוחה לא הייתה צלולה כשנתיים לפני פטירתה. בית המשפט גם קיבל את גרסת הנוטריון לפיה הוא תרגם למנוחה את תוכן הצוואה, כל סעיף לפי תכנו, לשפה הערבית בה הוא שולט היטב ודחה את טענות המערערים בעניין זה.
--- סוף עמוד 4 ---
6. גם טענות המערערים בדבר השפעה בלתי הוגנת מצד המשיב וניצול מצוקתה של המנוחה בדרך של תחבולה או תרמית נדחו על ידי בית המשפט לאחר שבחן את כל אחד ממבחני העזר שנקבעו לעניין זה בפסק הדין בעניין מרום (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813). בית המשפט השתכנע כי עובר לעריכת הצוואה המנוחה הייתה עצמאית ובלתי תלויה בזולת, לא פיסית ולא נפשית, וכי היא לא הייתה מנותקת מסביבתה ולא הייתה תלויה תלות מקיפה ויסודית במשיב לבדו באופן שנשלל ממנה רצונה החופשי. כן נקבע כי המשיב לא נכח בעת החתימה על הצוואה. בית המשפט נתן אמון בגרסת המשיבים לפיה הם למדו לראשונה על קיומה של הצוואה שעה שהמנוחה העניקה להם אותה במתנה בחג הרמדאן, בחודש ספטמבר 2008, עת באו לבקרה בביתה עם ילדיהם. בית המשפט דחה את עדותם של העדים החתומים על הצוואה בני הזוג אסולין אשר טענו כי המשיב נכח במעמד חתימת הצוואה, לאחר שמצא את עדויותיהם מלאות סתירות ולא נתן בהן אמון. כך גם דחה בית המשפט את עדותו של מר דוד מיר, ידיד המשפחה שטען גם הוא כי המשיב נכח במעמד חתימת הצוואה. בית המשפט קבע כי לא הייתה כל השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית בעריכת הצוואה, וכן לא הייתה כל מצוקה שכלית או גופנית של המנוחה עובר לעריכת הצוואה ומכאן גם שלא היה ניצול של אלה על ידי הנהנים על פי הצוואה כנטען.