--- סוף עמוד 37 ---
20. הנה כי כן, שורה של טעמים מובילים למסקנה כי נטל ההוכחה לשלילת קיומה של השפעה בלתי הוגנת עבר אל כתפי המשיבים. מסקנה זו עשויה לנבוע מכל אחד מטעמים אלה בפני עצמו, ובוודאי שהיא קיימת נוכח משקלם המצטבר יחד (לעניין הצטברות נסיבות חשודות בצוואה, השוו עניין בוטו, בעמ' 38-37; עניין חרמון, בעמ' 10-9; בע"מ 8484/10 בעניין אלמוני, בפסקה 4). בנטל הוכחה זה לא עמדו המשיבים, ולו מפאת דברי הכזב שנמצאו בעדות המשיב; חוסר היכולת לסמוך על דבריו ולתת בהם אמון; והעדרן של ראיות אובייקטיביות המסוגלות לספק תמונה מלאה ואמינה לגבי מכלול מהלכיה של המנוחה בקשר לצוואה ומגעיה עם המשיב טרם עריכתה. יתר על כן, אף בית משפט קמא לא קבע כי המשיבים הרימו את נטל ההוכחה, בהנחה שהוא חל עליהם, וקביעתו בפסק הדין בדבר העדר השפעה בלתי הוגנת יוצאת מנקודת הנחה שנטל ההוכחה רובץ על המערערים.
ודוק: לא נעלמו ממני דבריו של בית משפט קמא כי שוכנע לחלוטין בכך שהצוואה משקפת את רצונה החופשי של המנוחה. המעיין בפסק הדין ימצא כי בית המשפט מנה שורה של ראיות שהובילו אותו למסקנה בדבר גמירות דעתה של המנוחה, צלילותה וכשירותה לערוך צוואה (עדות הנוטריון; עדות ד"ר אמאם; עדות חברותיה של המנוחה, גב' סמח וגב' קוטינה; מסמכים רפואיים; ועוד – פסקאות 44-16 לפסק הדין). לעומת זאת, אין בפסק הדין הפניה לראיה קונקרטית כלשהי המוכיחה, לשיטת בית המשפט, העדרה של השפעה בלתי הוגנת. הדיון בטענת ההשפעה הבלתי הוגנת (פסקאות 45 ואילך לפסק הדין) עוסק כולו בניתוח מבחני העזר שנקבעו בדנ"א מרום. עניינם של מבחנים אלה בשאלת הקמתה של חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת המעבירה אל הזוכה את הנטל להוכחת העדר השפעה כזאת. בית משפט קמא סבר כי מבחנים אלה אינם מצביעים על השפעה בלתי הוגנת, כלומר אינם מעבירים את הנטל אל המשיבים, ומשכך כלל לא דן בשאלה (ההיפותטית מבחינתו) של הרמת הנטל על ידי המשיבים. בכל מקרה, אילו היה בית המשפט מתיימר לקבוע כי המשיבים הוכיחו העדרה של השפעה בלתי הוגנת, כי אז קביעה כאמור לא יכולה הייתה לעמוד בהעדר דיון נפרד בפסק הדין בשאלת הרמת הנטל, ובכלל זה הפניה לראיות המבססות מסקנה בדבר הרמת הנטל (להבדיל מהראיות שהוזכרו בפסק הדין בהקשר של הותרת הנטל על כתפי המערערים, הנוגעות כולן לנושא התלות). סוגית העברת הנטל אל הנהנה וסוגית הרמת הנטל על ידי הנהנה הנן סוגיות נפרדות ונבדלות. המבחנים והשיקולים לגבי כל אחת מהסוגיות אינם זהים (השוו המבחנים בדנ"א מרום עמ' 829-827 אל מול המבחנים שם בעמ' 845-841). לכן לא ניתן לערבב בין שתי הסוגיות ולדון בהן בצוותא חדא. בהעדר דיון נפרד, אין אפשרות לדבר באותה נשימה על העברת הנטל ועל הרמתו על ידי הנהנה. אכן, "כוחה המעשי של החזקה בדבר 'השפעה בלתי הוגנת' הוא רב; חיובו של המבקש להביא ראיות לסתירת החזקה, מטיל עליו נטל משמעותי גם אם מדובר בנטל הבאת הראיות בלבד, וסביר להניח כי ברוב המקרים יהיה בכך כדי לחרוץ את גורל בקשתו"