20. אשר לפסק הדין המשלים, טוענים המערערים כי בחישוב שערך בית משפט קמא ביחס לנזק שנגרם לטופ אלפא נפלו מספר טעויות. בראש ובראשונה, נטען כי בית המשפט שגה בקובעו כי יש להעריך את הנזק שנגרם לטופ אלפא בהתבסס על שווי מניות החברה הציבורית, וזאת על אף שדחה את התביעה נגדה. חלף זאת, סבורים המערערים כי היה מקום לאמוד את הנזק בהתאם לשווי מניותיה האמיתי של סטארקום פנמה במועד ההפרה (קרי ביום 19.2.2013, עם העברת נכסיה ופעילותה לחברה הציבורית). המערערים מדגישים בהקשר זה כי מטבע הדברים, ערכה של חברה ציבורית בהכרח יהיה גבוה יותר מערכה של חברה פרטית, כך שאין מניות החברה הציבורית יכולות להוות אינדיקציה לשווי מניותיה של סטארקום פנמה. זאת, על אחת כמה וכמה בהתחשב בכך שהחברה הציבורית כללה בתוכה גם את פעילותה של סטארקום ישראל. עוד מוסיפים המערערים כי טופ אלפא כלל לא הרימה את הנטל להוכיח את ערכן של האופציות לפי שווי מניותיה של סטארקום פנמה כחברה פרטית (אשר האופציות ניתנו ביחס אליה), ומשכך למעשה לא היה כל בסיס לחיוב הנתבעים בנזק כלשהו. כן נטען כי סעיף 52 לחוק החוזים, עליו הסתמך בית משפט קמא באמידת הנזק, כלל איננו רלוונטי במקרה דנן, שכן הוא עוסק במצבים בהם קמה "לחייב זכות לפיצוי או לשיפוי כלפי אדם שלישי", מה שאינו מתקיים בענייננו.
זאת ועוד, לטענת המערערים אף אם נניח כי היה מקום להעריך את שווי האופציות בהתבסס על שווי מניות החברה הציבורית, הרי שעדיין החישוב שביצע בית משפט קמא לוקה במספר פגמים. בתוך כך, נטען ביחס לאופציה השלישית, כי לנוכח מנגנון החסימה שחל על מניות בעלי השליטה, האחרונים לא היו יכולים להעביר לטופ אלפא את מניותיהם אלא בחלוף 24 חודשים ממועד ההנפקה – קרי, ביום 27.2.2015. בהתאם, הרי שגם אלמלא ההפרה, הייתה טופ אלפא מקבלת את מניות האופציה השלישית רק במועד זה, ורק אז יכולה הייתה למוכרן הלאה. משכך, סבורים המערערים כי כדי להעמיד את טופ אלפא במקום בו הייתה אילולא ההפרה, היה מקום לחשב את ערכה של האופציה השלישית בהתאם לערך מניות החברה הציבורית ביום 27.2.2015 (עם פקיעתו של מנגנון החסימה). משכך, הואיל ובמועד זה עמד שווי המניה על 0.55 ש"ח, ומחיר המימוש של האופציה השלישית עמד על 912,180 ש"ח (שהם 230,000 דולר לפי שער החליפין נכון לאותו מועד), גורסים המערערים כי הנזק בגין האופציה השלישית עומד על סך של 372,698.65 ש"ח בלבד. המערערים מוסיפים וטוענים כי במסגרת האופציה השלישית הוקנתה לטופ אלפא הזכות לרכוש מניות בסטארקום פנמה במחיר כולל של 230,000 דולר, לפי שווי חברה של 7 מיליון דולר – דהיינו, כ-3.28% מהון המניות של החברה. על כן, לצורך חישוב מספר המניות להן טופ אלפא זכאית לפי אופציה זו, היה על בית משפט קמא לגזור אחוז זה מתוך מספר המניות האמיתי של החברה הציבורית ערב ההנפקה (שעמד על 56,350,000 מניות), ולא מתוך מספר המניות שהיו לה לאחר ההנפקה (71,100,000 מניות). אם לא כן, מבהירים המערערים, משמעות הדבר היא כי האופציה השלישית מוגנת מדילול, על אף שלא נקבע כך בהסכם עם בעלי השליטה. בהתאם לכך, טוענים המערערים כי לפי האופציה השלישית, זכאית טופ אלפא ל-1,848,280 מניות בלבד (ולא 2,336,143 מניות כפי שקבע בית משפט קמא). כפועל יוצא, ובהתבסס על שווי מניה של 0.55 ש"ח ועל מחיר מימוש בסך של 912,180 ש"ח (כאמור לעיל), נטען כי שוויה של האופציה השלישית (בניכוי מחיר המימוש) עומד על 104,374 ש"ח.