הערעור שכנגד
22. בסמוך לאחר הגשת הערעור, הגישה טופ אלפא ערעור שכנגד. יוער כי במסגרת הערעור שכנגד, כללה טופ אלפא כמשיבים את כלל הנתבעים בהליך קמא – דהיינו, לא רק את המערערים (בעלי השליטה וסטארקום פנמה), אלא גם את סטארקום ישראל וסטארקום איי הבתולה, וכן את החברה הציבורית (להלן יכונו יחד: המשיבות הנוספות). הערעור שכנגד מתמקד בשתי טענות עיקריות: ראשית, טוענת טופ אלפא כי בית משפט קמא שגה בקובעו כי ההסכם עם בעלי השליטה ביטל את האופציה השנייה. לשיטתה, לשונם של הסכם העמלות החדש וההסכם עם בעלי השליטה מחייבת דווקא את המסקנה ההפוכה. בתוך כך, מציינת טופ אלפא כי סעיף 3.3 להסכם העמלות החדש, שעניינו סילוק ומיצוי זכויות, קובע כי תבוטל כל הסכמה מוקדמת בין הצדדים "בקשר עם הנושאים והעניינים הנדונים בו". לטענתה, הואיל ובמסגרת הסכם העמלות החדש לא נכלל מרכיב של הקצאת אופציות, הרי שאין בכוחו לבטל את האופציה השנייה שהוקצתה במסגרת הסכם העמלות המקורי, משאין מדובר בהסכמה הנוגעת לנושאים ועניינים הנדונים בו. כך גם, נטען כי סעיף 4.3 להסכם עם בעלי השליטה, העוסק אף הוא בסילוק ומיצוי זכויות, מבטל כל הסכמה מוקדמת שהושגה "בין הצדדים". מכך מסיקה טופ אלפא כי סעיף זה חל רק ביחס להסכמות קודמות בינה לבין בעלי השליטה, ואינו יכול לבטל את ההסכמים שנחתמו בין המשיבה לבין החברות הפרטיות, אשר בעלי השליטה כלל לא היו צד להם. בנוסף, טופ אלפא שבה וטוענת כי מסקנה זו נלמדת גם מהסיפא של סעיף 4.3, ובפרט מהבחירה לעשות שימוש במילים "למען הסר כל ספק" חלף "על אף האמור לעיל"; וכן מהעובדה שפרשנות אחרת תביא לתוצאה אבסורדית לפיה גם הסכם העמלות החדש, אשר נחתם באותו יום בו נחתם ההסכם עם בעלי השליטה, בוטל על ידו. על רקע זה, גורסת טופ אלפא כי היה מקום לפסוק לה פיצוי גם בגין האופציה השנייה, וזאת בסך של 675,800.54 ש"ח (כפי שקבע בית המשפט ביחס לאופציה השלישית, הזהה לה בתנאיה).
שנית, נטען כי בית משפט קמא שגה בהחלטתו להטיל את האחריות לפיצוי בגין האופציה הראשונה רק על סטארקום פנמה, ולא על כלל הנתבעים. לגישת טופ אלפא, משמעות קביעה זו היא הנצחת העוול שנגרם לה על ידי הנתבעים, שכן לא יעלה על הדעת שדווקא אותה חברה אשר לגביה נקבע כי היא רוקנה מנכסיה ואשר מטבע הדברים אינה יכולה לשלם דבר, תחוב באופן בלעדי בתשלום הפיצוי בגין האופציה הראשונה. כן נטען כי קביעה זו סותרת את קביעת בית המשפט בפסק הדין החלקי לפיה כל הנתבעים, ובפרט בעלי השליטה, רוקנו את סטארקום פנמה מנכסיה והפרו את התחייבויותיהם כלפי טופ אלפא. לאורם של דברים אלו, ולמען "לא ייצא חוטא שכר", מבקשת טופ אלפא כי נשית על כל הנתבעים, ולמצער על בעלי השליטה, את החובה לפצותה בגין האופציה הראשון. בשולי דברים אלו, מוסיפה טופ אלפא כי שגה בית משפט קמא גם בהחלטתו לדחות את התביעה נגד החברה הציבורית. לדידה, נוכח ריקונן של החברות הפרטיות מנכסיהן והעברתן לחברה הציבורית, מן הראוי היה לקבוע כי גם התחייבויותיהן של החברות הפרטיות תועברנה לחברה הציבורית, ובכלל זאת ההתחייבויות כלפי טופ אלפא. כן מדגישה טופ אלפא כי האמור עולה בקנה אחד עם קביעת בית משפט קמא לפיה אין לייחס משקל רב לזהות הצד הפורמלי החתום על ההסכמים, שכן מבחינה מהותית, החברה הציבורית קיבלה על עצמה את התחייבויות החברות הפרטיות.