(ב) בכל הנוגע לטענת המערערים כי העברת נכסיהן ופעילותן של החברות הפרטיות לחברה הציבורית אינה יכולה להיחשב כהפרת ההתחייבויות כלפי טופ אלפא – יובהר כי בניגוד למצג אותו מנסים המערערים להציג, מפסק הדין החלקי עולה כי גם בית משפט קמא לא ראה בהעברה האמורה, כשלעצמה, משום הפרה כאמור. אלא, בית משפט קמא מצא כי העובדה שהעברת הנכסים והפעילות הביאה, הלכה למעשה, לריקונן מתוכן של האופציות שהוענקו לטופ אלפא בהסכמים; בצירוף העובדה שבעלי השליטה והחברות הפרטיות לא יידעו את טופ אלפא על כך, ונמנעו מלפעול להסדרת זכויותיה למימוש האופציות – הן שמגבשות את הפרת התחייבויותיהם כלפי טופ אלפא (וראו פסקאות 71-54 לפסק הדין החלקי). מקובלת עלי מסקנתו של בית משפט קמא כי בנסיבות המקרה, התנהלות זו עולה כדי הפרה של ההסכמים אשר מכוחם הוענקו לטופ אלפא האופציות. ואולם, אף אם נניח כי אין ההתנהגות עולה לכדי הפרת חוזה, הרי שהיא עשויה להגיע לכדי הפרת החובה לנהוג בתום לב בקיום חוזה, המעוגנת בסעיף 39 לחוק החוזים, למצער מצד הגורם שהיה מחויב בהענקת האופציה (ראו והשוו: ע"א 1966/07 אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, פסקאות 36-35 [פורסם בנבו] (9.8.2010); ע"א 8427/12 יעקבסון נ' ויגדור, פסקה 23 [פורסם בנבו] (22.12.2014); ע"א 8389/17 דניאל אלכס א.ש. חזקות בע"מ נ' אסטבלישמנט, פסקה 29 [פורסם בנבו] (6.5.2019); ע"א 4933/17 גרין (איבגי) נ' פרידמן, פסקה 58 [פורסם בנבו] (11.10.2020)). הפרת חובת תום הלב מזכה אף היא את טופ אלפא בפיצוי עבור נזקיה (להרחבה על אודות הסעדים בגין הפרת חובת תום הלב, ראו את פסק דיני ברע"א 1099/21 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' אקסטרה פיתוח וייזום בע"מ, פסקה 31 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (17.11.2021)).
(ג) ביחס לטענה הדיונית המצויה בפי המערערים, אוסיף כי אינני מוצא שנפל פגם דיוני בבחירתו של בית משפט קמא לדון במסגרת פסק הדין החלקי גם בהסכמים המוקדמים שנכרתו בין הצדדים, לא כל שכן פגם דיוני המצדיק את התערבות ערכאת הערעור בשלב זה. כפי שתואר לעיל, ההסכם עם בעלי השליטה הוא ההסכם האחרון שנחתם בין הצדדים, כאשר על פי שיטת המערערים עצמם, נועד הסכם זה להסדיר באופן סופי את מכלול הזכויות והחובות של הצדדים זה כלפי זה. ודוק, אין חולק כי הצורך בהסכם עם בעלי השליטה נולד על רקע ההסכמים המוקדמים בהם התקשרו הצדדים. לראיה, הסכם זה כולל בתוכו התייחסות להסכמות המוקדמות שהושגו בין הצדדים; ואף מבהיר באופן ספציפי כי אין בו כדי לגרוע מהוראות הסכם הסילוק, לרבות אלו הנוגעות לאופציה הראשונה (סעיף 4.3 להסכם עם בעלי השליטה). אי לכך, משהסכם זה קשור קשר הדוק להסכמים המוקדמים בין הצדדים, הרי שלצורך דיון בתוקפו ובנפקות שיש לו, ובירור זכויות וחובות הצדדים על פיו, אין מנוס מלדון גם בהסכמים המוקדמים בין הצדדים. הסכמים אלו מהווים את הבסיס להסכם עם בעלי השליטה, ולא ניתן להבינו ולפרשו אלא בהתחשב בהוראותיהם. והנה, עיון בכתבי הטענות ובתצהירים שהגישו הנתבעים (ובתוכם המערערים) בהליך קמא, מלמד כי גם הם סברו שלא ניתן לדון בהסכם עם בעלי השליטה מבלי לבחון קודם כל את ההסכמים שקדמו לו, ואת מערך הזכויות והחובות שחל על הצדדים על פיהם. כך, בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעם הנתבעים ביום 21.5.2015, כמו גם בסיכומים שהוגשו מטעמם ביום 15.6.2016, נידונו בהרחבה ההסכמים המוקדמים בין הצדדים, תוך שהועלו טענות בדבר תוקפם של הסכמים אלו והיחס בינם לבין ההסכם עם בעלי השליטה, וכן טענות בדבר הפרתם של הסכמים אלו על ידי טופ אלפא. כך גם, במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים לפני מתן פסק הדין החלקי, בא-כוח הנתבעים חקר את העד מטעמה של טופ אלפא גם ביחס להסכמים המוקדמים ולהוראותיהם. למותר לציין כי כל ההסכמים המוקדמים הוגשו כראיות לבית משפט קמא. משכך, הואיל ולצורך דיון בהסכם עם בעלי השליטה מוצדק היה לדון גם בהסכמים המוקדמים; ובהתחשב בכך שגם המערערים בעצמם דנו בהסכמים אלו והעלו טענות לגביהם במסגרת ההליך קמא – לא מצאתי כי נפל פגם בדיונו של בית משפט קמא בהסכמים המוקדמים במסגרת פסק הדין החלקי, ולבטח לא כזה שגרם למערערים עיוות דין או מנע מהם את יומם בבית המשפט.