בהקשר זה, יודגש כי אין ממש בטענת המערערים לפיה היה מקום לחשב את שווי האופציות לפי שווי מניות סטארקום פנמה ערב העברת נכסיה לחברה הציבורית (קרי, ביום 19.2.2013). זאת שכן, כפי שציין בית משפט קמא, לצורך העמדתה של טופ אלפא במקום בו הייתה אילולא הופרו ההתחייבויות כלפיה, יש לאמוד את שווי האופציות במועד המימוש שלהן, אשר היה מאוחר למועד זה (על התכלית המרכזית של העמדת הנפגע מהפרת חוזה במקום בו היה אילולא ההפרה, ראו: סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970; ע"א 7302/96 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' עו"ד לילוף, פ"ד נה(3) 200, 207-206 (2001) (להלן: עניין בנק המזרחי); ע"א 11173/02 אלוניאל בע"מ נ' זאב בר בנין ופיתוח 1994 בע"מ, פסקה 7 [פורסם בנבו] (3.4.2006); ע"א 2251/05 ואן דאם נ' כהן, פסקה 15 [פורסם בנבו] (5.7.2007). כן ראו: גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – התרופות 283-282, 398-396 (2009) (להלן: שלו ואדר)).
הנה כי כן, בהיעדר אפשרות להתבסס על שווי מניותיה של סטארקום פנמה לצורך הערכת שוויין המשוער של האופציות במועד המימוש, התעורר הצורך במציאה של נקודת ייחוס אחרת לאמידת נזקיה של טופ אלפא. ודוק, בהינתן שנכסיה ופעילותה של סטארקום פנמה הועברו לחברה הציבורית, ומשהובהר בתשקיף כי החברה הציבורית היא בגדר המשך של פעילותה העסקית של סטארקום פנמה, הרי שכפי שמצא בית משפט קמא, מבחינה מהותית יכול שווי המניות בחברה הציבורית שהתקבלו כנגד העברת הפעילות העסקית לשמש כאינדיקציה הקרובה ביותר להערכת שוויה של סטארקום פנמה במועד מימוש האופציות אלמלא רוקנה מנכסיה – דהיינו, הערכת שוויה של סטארקום פנמה אילו הפעילות העסקית הייתה נותרת בבעלותה.
33. לצידה של טענה זו, מעלים המערערים טענות בדבר פגמים שונים שנפלו באופן בו אמד בית משפט קמא את שווי האופציות בהתבסס על שווי מניות החברה הציבורית שהתקבלו כנגד פעילותה העסקית של סטארקום פנמה. כפי שאבהיר להלן, מצאתי כי דינן של טענות אלו להידחות ברובן, וזאת למעט טענה אחת אליה אדרש אחרונה. כך, לא מצאתי ממש בטענת המערערים לפיה לנוכח קיומו של מנגנון החסימה, בחישוב שוויה של האופציה השלישית היה מקום להתבסס על ערך מניות החברה הציבורית במועד פקיעת החסימה – היינו, ביום 27.2.2015. המערערים מבקשים לבסס טענתם זו על כך שגם אלמלא היו מפרים את התחייבויותיהם כלפי טופ אלפא, זו הייתה יכולה לממש את האופציה השלישית ביחס למניות החברה הציבורית רק לאחר פקיעתו של מנגנון החסימה. דא עקא, כפי שהבהיר בית משפט קמא חזור והבהר, הרלוונטיות של מניות החברה הציבורית מוגבלת אך להיות שוויין אינדיקציה לשווי המניות שהיו בידי טופ אלפא אילו לא נשללה ממנה האפשרות לממש את האופציות. במילים אחרות, אין ענייננו בבחינת מצב הדברים אילו היה מתאפשר לטופ אלפא (כפי שדרשה בתחילה) לממש את האופציות שהוענקו לה ביחס למניות החברה הציבורית – אז עשויה הייתה להיות חשיבות למועד בו פקעו ההגבלות על מכירתן; אלא כל שברצוננו לגלות הוא מה היה שוויין המשוער של מניות החברות הפרטיות בעת שביקשה טופ אלפא לממש את האופציות – לצורך זה בלבד דן בית משפט קמא בערך מניות החברה הציבורית שהתקבלו כנגד פעילותה העסקית של סטארקום פנמה.