34. זאת ועוד. לא מצאתי לקבל גם את טענת המערערים לפיה היה מקום להתבסס על שווי מניות החברה הציבורית ערב הגשת התביעה על ידי טופ אלפא (קרי, ביום 16.2.2014), אשר עמד לטענתם על 1.02 ש"ח בלבד. כפי שציין בית משפט קמא בפסק הדין המשלים, העיקרון המנחה בקביעת פיצויים בגין הפרת חוזה הוא העמדת הנפגע במקום בו היה אילו קוים החוזה (וראו אסמכתאות בפסקה 32 לעיל). עקרון זה הוא שצריך להנחות את בית המשפט גם בקביעת המועד הקובע להערכת הנזק שנגרם לנפגע (וראו: ע"א 8556/96 לוביאניקר נ' משרד האוצר, נו(5) 289, 301 (1998); עניין בנק המזרחי, בעמ' 207; שלו ואדר, בעמ' 456). בהתאם, מקובלת עליי קביעתו של בית משפט קמא לפיה המועד הקובע בענייננו הוא מועד מימושן של האופציות – זאת, שכן אילו קוימו ההתחייבויות כלפי טופ אלפא, הרי שבמועד זה היא הייתה מקבלת לידיה את המניות שהובטחו לה, וזוכה לשוויין הכספי באותו מועד.
ודוק, המערערים סומכים טענתם על כך שבמסגרת כתב התביעה שהגישה טופ אלפא, היא עתרה לקבלת פיצוי בהתאם לשווי מניות החברה הציבורית ערב הגשת התביעה; ועל כן החלטת בית משפט קמא להעריך את שווי המניות במועד אחר אִפשרה לה הרחבת חזית אסור. לא ראיתי לקבל טענה זה. אכן, ככלל, לא יפסוק בית המשפט סעד העולה על זה שנתבקש במסגרת כתב התביעה. עם זאת, בפסיקה נקבעו שלושה תנאים מצטברים שבהתקיימם רשאי בית המשפט לחרוג מכלל זה: האחד – כי הצדק או הצורך ללבן שאלות מהותיות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד; השני – כי מדובר בסעד הנובע באופן ישיר מהסעד שנתבקש; והשלישי – כי נתבררו כל הראיות הדרושות להכרעה באשר לסעד הנדון (ראו לעניין זה: ע"א 8570/09 חגולי נ' עיריית ראשון לציון, פסקה 21 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (15.3.2011) (להלן: עניין חגולי)). דומה כי תנאים אלו מתקיימים בענייננו: כך, סוגיית המועד בו יש להעריך את הנזק היוותה חלק מגדר המחלוקת בין הצדדים והצריכה ליבון, ולראיה הצדדים העלו שלל טענות לעניין זה, הן במסגרת ההליך קמא והן במסגרת הערעור; הסעד שנפסק על ידי בית משפט קמא זהה במהותו לסעד שנתבקש בכתב התביעה – קרי, פיצוי כספי בגין אובדן האופציות; והראיות הדרושות להכרעה, ובכלל זאת חוות דעת המומחים לעניין שיעור הנזק, נידונו והתבררו על ידי בית משפט קמא. בנוסף, לא למותר לציין כי סכום הפיצוי הכולל שנפסק על ידי בית משפט קמא נופל בהרבה מסכום הפיצוי הכולל שנתבקש במסגרת כתב התביעה (והשוו: עניין חגולי, בפס' 21). על כן, כאמור, מצאתי כי דינה של טענה זו להידחות.