37. הנה כי כן, מצאתי כי יש לדחות ברובו את הערעור שהגישו המערערים, וזאת למעט הטענה בדבר הצורך לבצע הפחתה נוספת בשיעור של 13% ממחיר מניית החברה הציבורית. להשלכותיה האופרטיביות של קביעה זו על סכום הפיצוי אותו יש לפסוק לטופ אלפא אדרש בחלקו האחרון של פסק הדין.
ב. זהות הגורם החב בפיצוי
38. טענתה העיקרית של טופ אלפא לעניין פסק הדין המשלים עניינה כאמור בזהות הגורם המחויב לפצותה בגין נזקיה – לשיטתה, היה מקום להטיל את החבות לפיצויה בגין האופציה הראשונה לא רק על סטארקום פנמה, אלא גם על יתר הנתבעים, ולמצער על בעלי השליטה. דין טענה זו להידחות, ולו מהטעם הפשוט שטופ אלפא לא הציגה במסגרת הערעור שכנגד כל בסיס משפטי המצדיק לעשות כן. דומה כי ההנמקה היחידה שמציעה טופ אלפא לתמיכה בטענתה הן אמירות מן הסוג של "לא יעלה על הדעת" ו-"הנצחת העוול", והעיקרון הכללי בדבר "אין חוטא יוצא נשכר". ואולם, אלו אינן הנמקות משפטיות אשר בכוחן להצדיק הטלת אחריות על אדם בגין נזק של אחר.
39. ודוק, קביעות בית משפט קמא לעניין זהותו של הגורם המחויב לפצות את טופ אלפא בגין האופציה הראשונה והאופציה השלישית נגזרות באופן ישיר מזהות הגורם שהתחייב כלפי טופ אלפא בהענקת האופציות (ומאוחר יותר הפר את התחייבותו). בהתאם, הואיל וההתחייבות להענקת האופציה הראשונה במסגרת הסכם הסילוק ניתנה על ידי סטארקום פנמה, קבע בית משפט קמא כי היא זו שחבה בנזקיה של טופ אלפא הנובעים מהפרת התחייבות זו (ואילו ביחס לאופציה השלישית, אשר ההתחייבות לתתה ניתנה על ידי בעלי השליטה, הוטלה האחריות לנזקים על בעלי השליטה). קביעה זו בדין יסודה, וטופ אלפא לא העמידה כל תשתית משפטית המצדיקה סטייה ממנה.
40. לא אכחד – קביעה זו אכן מעוררת אי-נוחות מסוימת בהתחשב בכך שלפי קביעת בית משפט קמא, סטארקום פנמה רוקנה מנכסיה, כך שככל הנראה אין לה יכולת של ממש לשלם לטופ אלפא את הפיצויים שנפסקו לה. אי-הנוחות מתגברת לנוכח העובדה שסטארקום פנמה רוקנה מנכסיה תחת הנהגתם של בעלי השליטה, וככל הנראה ביוזמתם. ואכן, ניתן לחשוב על מספר מנגנונים משפטיים אשר היו עשויים לאפשר הטלת אחריות על בעלי השליטה בגין הנזקים שגרמה סטארקום פנמה בהפרת התחייבותה למתן האופציה הראשונה.
כך למשל, ניתן היה לטעון כי קמה עילה להרמת מסך ההתאגדות בין סטארקום פנמה לבעלי השליטה. על מהותו של מנגנון הרמת המסך עמדתי לאחרונה במסגרת חוות דעתי בע"א 8416/19 עו"ד נס ורו"ח שפלר – מפרקי חברת אגרקסקו חברה לייצור חקלאי בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.12.2021):