ה"פ 68535-09-16
47. המרצת פתיחה זו היא מאוחרת יותר ובמרכזה עמדו טענות מצד קבוצת לוסקין כנגד אירועים שהתרחשו לאחר הגשתה של המרצת הפתיחה הקודמת מטעמה (ה"פ 53099-12-15). באופן קונקרטי, קבוצת לוסקין עתרה לקבל מספר סעדים הצהרתיים, וביניהם: הצהרה כי החלטות האסיפה הכללית משנת 2016 – להקצאת מניות ובהמשך לשינוי התקנון – הן חסרות תוקף, מכיוון שהקצאת המניות נעשתה בחוסר סמכות, ובהתאם גם החלטת האסיפה הכללית לשינוי התקנון התקבלה ברוב הקטן מ-75%. קבוצת לוסקין טענה גם כי ההחלטה להקצות מניות לקבוצת בן דוד כנגד גיוס הון נעשתה על פי שווי חברה נמוך מהשווי האמתי שלה, בניגוד למערכת ההסכמית, תוך פגיעה קשה בזכויותיו של לוסקין ובמטרה ברורה לדלל את אחזקותיו בחברה. מנגד, קבוצת בן דוד טענה כי הפעולות הקשורות לגיוס הון היו חיוניות להמשך דרכה של השותפות. לעמדת קבוצת בן דוד, קבוצת לוסקין לא חלקה על הצורך הדחוף של השותפות בכספים, ואף הצביעה בעד מתן הלוואת הבעלים שהוצעה. עוד נטען כי ניתנה ללוסקין האפשרות להשקיע כספים לפי חלקו בחברה, באופן שהיה משמר את שיעור אחזקותיו. גם השותפות הגיבה להליך זה, ובעיקרו של דבר טענה כי ללא קבלת ההלוואות, לא הייתה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה והייתה נקלעת לחדלות פירעון.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
48. כפי שעוד יובהר, בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי טענות שהועלו על-ידי הצדדים השונים. עם זאת, התוצאה האופרטיבית שאליה הגיע, כמפורט, היא כזו שמאפשרת את המשך פעילותה של החברה, ללא סעיפי התקנון השנויים במחלוקת שעיגנו את המערכת ההסכמית המקורית. במילים אחרות, קביעתו של בית המשפט המחוזי מאפשרת לחברה להמשיך ולפעול במצב שבו לוסקין הוא בעל מניות מיעוט ודירקטור "רגיל" ללא זכויות עודפות, כך שהמשך פעילותה של החברה ייגזר מהוראות הדין בלבד – בין היתר בכל הנוגע לרוב הנדרש לצורך קבלת החלטות בדירקטוריון ובאסיפה הכללית.
49. תחילה, בית המשפט המחוזי ציין כי הסוגיה הראשונה והמרכזית במקרה דנן היא שאלת תוקפה של המערכת ההסכמית בין הצדדים וזכאותה של קבוצת בן דוד לביטולה. ביחס לכך, בית המשפט המחוזי הצביע על הפער באופן שבו הצדדים מפרשים את היקף המונח "עניינים מקצועיים" אשר נמסרו לשיקול דעתו הבלעדי של לוסקין. מחד גיסא, לוסקין סבור כי מרבית הנושאים אשר הובאו לפתחה של החברה מהווים עניינים מקצועיים, ועל כן יש להכריע בהם לפי שיקול דעתו הבלעדי. מאידך גיסא, לשיטת קבוצת בן דוד, מרבית הסוגיות שבמחלוקת היו למעשה בנושאים כלכליים, אשר בנוגע אליהם אין ללוסקין זכות עודפת. בית המשפט המחוזי קבע כי המציאות מלמדת שלא ניתן לבצע הפרדה מלאה ודיכוטומית בין עניינים מקצועיים לבין נושאים פיננסיים ואחרים. זאת, ביתר שאת, כאשר בין הצדדים שורר חוסר אמון משמעותי והתגלעו פערים עקרוניים בתפיסה גם בקשר לכך.