הצדדים ייחדו טענותיהם לסעיף 14(ב) הנ"ל, ועל מנת שתתגבש עילה לביטול חוזה לפי סעיף זה נדרשים להתקיים שלושה תנאים: קיומה של טעות אצל הצד המבקש לבטל את החוזה; היעדר ידיעה בכוח או בפועל של הצד השני על הטעות; קשר סיבתי בין הטעות לבין ההתקשרות בחוזה (ע"א 7920/13 כרמל נ' טלמון, בפסקה 12 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) א' חיות (29.2.2016) [פורסם בנבו] (להלן: עניין כרמל)). כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי כל שלושת התנאים מתקיימים בענייננו, ולא ראיתי עילה להתערב בקביעתו זו.
8. אשר לשאלת קיומה של טעות אצל המשיב, בית המשפט המחוזי קבע כעניין שבעובדה כי המשיב לא ידע בעת כריתת החוזה כי הוא נעדר זכויות ממשיות בבית וכי על מנת שיהיה רשאי למכור למערערים זכויות ממשיות בבית עליו לרכוש אותן תחילה בסכום של 91% מערך המקרקעין. עוד נקבע כעניין שבעובדה, כי המשיב סבר שלצורך רישום הזכויות בבית על שמו "כל שנדרש [...] הוא הליך הדורש תשלום דמי הסכמה או תשלומים כאלה ואחרים בגובה של עד 300,000 ₪" (פסקה 42 לפסק הדין). קביעות אלו מבוססות, בין היתר, על התרשמותו הישירה של בית המשפט המחוזי מעדותו של המשיב. כאמור, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, לא כל שכן בקביעות המבוססות על התרשמות בלתי אמצעית מעדים (ע"א 1255/13 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' בני וצביקה בע"מ, בפסקה 11 והאסמכתאות שם (13.5.2013) [פורסם בנבו]). אמנם המערערים טענו כי "חזקה על בעל נכס כי הוא יודע מה פרטי הנכס אותו הוא מוכר" וכי היה על המשיב לדעת מהו מצב הזכויות בבית. אך אין בטענות אלו כדי לסייע בידם, שהרי טעותו של הצד המבקש לבטל את החוזה נבחנת לפי מבחן סובייקטיבי (ראו, למשל, ע"א 7024/97 עדיקה נ' תמיר, בפסקה 4 והאסמכתאות שם (18.12.2000) [פורסם בנבו]).
9. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אף המערערים לא ידעו על היעדר זכויות ממשיות של המשיב בבית. גם לא שוכנעתי כי היה עליהם לדעת על כך שהזכויות לא רשומות על שם המשיב מאחר שהן טרם הוקצו, ומשכך מתקיים גם התנאי השני שעניינו היעדר ידיעה בכוח או בפועל של הצד השני על הטעות. לבסוף, אציין כי מקובלת עליי גם קביעתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה יש להניח כי המשיב לא היה מתקשר בחוזה לו היה מודע למהות זכויותיו בבית ולעמדתה של רמ"י כאמור, משלא היה הגיון כלכלי מבחינתו להתקשר לכתחילה בעסקת הפסד.