11. בהתאם להסכמות בין הצדדים בנספח להסכם המכר, הגיש המשיב ביום 3.3.2013 תובענה נגד רמ"י, המושב והסוכנות היהודית (ה"פ 1650-03-13), אך התובענה הופסקה ביום 13.11.13 בהמלצת בית המשפט המחוזי שבו היא נפתחה, על מנת לאפשר למשיב ולרמ"י להגיע להבנות מחוץ לכתליי בית המשפט. המגעים בין המשיב ורמ"י לא עלו יפה, ודרישת רמ"י כי המשיב ישלם למעלה מ- 1,800,000 ש"ח לצורך רישום הזכויות בבית, נותרה על כנה. בנסיבות אלה לא הושלם רישום הבית על שמו של המשיב וביום 21.10.2014 שלח בא-כוח המשיב מכתב למערערים שבו הודיע להם כי ההליכים מול רמ"י מיצו את עצמם וכי הסכם המכר מבוטל (להלן: הודעת הביטול).
12. בעקבות כך הגישו המערערים את התובענה דנן בה דרשו את אכיפתו של ההסכם. בעיקרו של דבר, המערערים טענו כי משעה שהמשיב סירב לשלם לרמ"י את התשלום הדרוש לצורך רישום הזכויות בבית על שמו, יש לראות בו כמי שמנע את קיום התנאי המתלה הראשון ומשכך, בהתאם לאמור בסעיף 28(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), הוא אינו רשאי להסתמך על אי קיום התנאי ולבטל את ההסכם. עוד טענו המערערים כי בעת ההתקשרות בהסכם המכר המשיב כבר ידע על דרישת התשלום של רמ"י שכן הוא פנה למשרדיה והזמין שומת מקרקעין בעת שניהל משא ומתן עם יחזקאלי, אך בשל המצב הכלכלי שאליו נקלע והצורך שלו לקבל בדחיפות כספים במזומן, הוא הטעה אותם וגרם להם להתקשר עמו בהסכם. לטענתם, אף אם המשיב לא ידע מהי דרישת התשלום והעריך אותה בחסר, מדובר בטעות בכדאיות העסקה כמשמעותה בסעיף 14(ד) לחוק החוזים, שאינה מקימה לו זכות ביטול. על רקע זה טענו המערערים כי שורת הצדק מחייבת סעד של אכיפת ההסכם וכי מכיוון שהמשיב הפר באופן יסודי את ההסכם, יש לפסוק להם בנוסף גם פיצויים מוסכמים בסך 160,000 ש"ח, כקבוע בהסכם המכר.
13. המשיב מצדו טען כי הודעת ביטול ההסכם נשלחה על ידו כדין, שכן שני התנאים המתלים שנקבעו בהסכם לא התקיימו. לטענתו, דרישת התשלום שהציבה רמ"י, שאת היקפה לא ידע בעת כריתת ההסכם, אינה מאפשרת לקיים את התנאי המתלה הראשון. המשיב טען בהקשר זה כי הוא מיצה את כל דרכי הפעולה האפשריות על מנת לקיים את התנאי המתלה, לרבות בדרך של ניהול הליך משפטי מול רמ"י. עוד טען המשיב כי הצדדים היו מודעים לחוסר הוודאות הטמון בעסקת המכר וצפו כי העסקה תתקל בקשיים הנוגעים לרישום הזכויות בבית. מסיבה זו קבעו בהסכם המכר את התנאים המתלים; ומשאלו לא התקיימו, דינו של ההסכם להתבטל. המשיב העלה טענה חלופית ולפיה הצדדים טעו טעות משותפת, כמשמעה בסעיף 14(ב) לחוק החוזים, באשר לטיב הזכויות בבית. לטענתו, הצדדים סברו בטעות כי הבית עבר הקצאה ראשונית וכי כל שדרוש לצורך רישומו על שם המשיב הוא תשלום דמי הסכמה ששיעורם נמוך לאין שיעור מדרישת התשלום שהתבקשה בפועל על ידי רמ"י. בנסיבות אלו, נטען – לחלופין כאמור – כי בית המשפט רשאי להורות על ביטול ההסכם. כמו כן טען המשיב כי אכיפת ההסכם אינה אפשרית ואינה צודקת שכן היא תוליך לתוצאה בלתי סבירה ולפיה יהיה עליו לשלם סכום הגבוה מהתמורה החוזית שסוכמה.