70. למרות האמור, בחינת טענות הצדדים ויתרון המס הגלום ברכישת ההפסדים הצבורים, לעומת העלויות וטענות המערערת הנוגעות לכך (גם אלו שנטענו בנוגע לתשלום שבוצע במסגרת התובענה הייצוגית וראו בקשר לכך, פרוטוקול, ע' 133, ש' 22-13), מביאה למסקנה שהמשיב הצליח להוכיח כי בבסיס רכישת המערערת עמד טעם פיסקלי יסודי, אשר ללא קיומו לא הייתה נרכשת השליטה במערערת על-ידי הקבוצה.
71. כאמור לעיל, המשיב הוכיח כי במועד רכישתה לא היו למערערת נכסים משמעותיים או פעילות משמעותית כלשהי וכי במועד רכישתה הייתה המערערת נטולת כל פעילות. כל שהיה בה במועד רכישתה היה שטח לא מפותח בטבריה בשווי זניח והפסדים צבורים בסכום עצום. מקרים רבים נבחנו בנוגע לשקילות שיש לבצע בין היתרון הפיסקאלי ובין היתרון המסחרי. בקשר לכך, נקבע כי האפשרות לבצע קיזוז הפסדים צבורים, אינה מעידה בהכרח על מלאכותיותה של העסקה וזאת כל עוד מצליח הנישום להוכיח באופן סובייקטיבי את הטעמים המסחריים ברכישת השליטה בחברה המפסידה. יחד עם זאת, נקבע גם כי טעם מסחרי יסודי אינו מספיק בכדי להכשיר עסקה מסויימת או להוכיח את האותנטיות של אותה עסקה. נקבע גם כי תישלל מלאכותיות העסקה אם יוכח כי הטעם המסחרי היה שווה במידת יסודיותו לטעם הפיסקאלי (וראו בקשר לכך מה שנקבע בעניין סגנון בפסקה 27:
"מקום בו בית המשפט שוכנע שלצד מטרה פיסקלית, עמד גם טעם מסחרי לגיטימי בבסיס פעולתו של הנישום, יש לבחון את משקלו של הטעם המסחרי, כדי שזה יוציא את העסקה מכלל היותה מלאכותית. פרופ' גליקסברג מציע בהקשר זה את מבחן "יסודיות המטרה הלבר-פיסקלית" (גליקסברג, בעמ' 233-230). יצויין כי פרופ' גליקסברג משתמש במונח "לבר-פיסקלית" ולא "טעם מסחרי" כיוון שלטענתו יש להכיר במטרות שאינן פיסקליות – אך גם אינן מסחריות – כגון מטרות אישיות (בפסיקה הועלתה האפשרות להכיר במטרות לבר-פיסקליות שאינן מסחריות כמטרות אשר ישללו את בלעדיות הטעם הפיסקלי (ראו: עמ"ה (חיפה) 140/89 דר נ' פקיד שומה חיפה (טרם פורסם, 27.6.1990)), אך משסוגיה זו אינה מתעוררת בענייננו, לא אדרש לה). בהתאם לטרמינולוגיה הקייימת היום לשלילת מלאכותיות העסקה – קיומו של "טעם מסחרי" – המבחן הראוי לשיטתי הוא מבחן "יסודיות הטעם המסחרי". המבחן הנהוג היום, אשר ניתן לכנותו מבחן "בלעדיות המטרה הפיסקלית", בוחן אם מטרתו של הנישום בעת ביצוע העסקה נתמצתה בהשגת היתרון הצפוי מהטבת המס. כזכור, ניתן לצלוח מבחן זה גם אם הוצג "טעם מסחרי כלשהו" (לעיל, דנ"א שטרית). מבחן "יסודיות הטעם המסחרי", לעומת זאת, קובע כי עסקה אינה מלאכותית אם לולא המטרה המסחרית – לא היה מבצע הנישום את העסקה. המבחן אינו בודק רק אם קיימת מטרה מסחרית, ואין ספק בדבר שקיומה של זו הוא תנאי הכרחי, אך אין זה תנאי מספיק. לצורך סיפוקו של המבחן נדרש גם כי המטרה המסחרית תהיה סיבה "יסודית", כך שלולא ציפייתו של הנישום כי זו תתממש, לא היה נכנס לעסקה מלכתחילה. לאור הרציונאלים החולשים על הסוגיה, תישלל מלאכותיותה של העסקה, אף אם נלווה לטעם המסחרי היסודי, טעם פיסקלי במידת יסודיות שווה."