69. באשר לתניית הכתבת המחירים, פז טוענת כי היא מעולם לא הכתיבה לדיעי את המחיר לצרכן של מוצרי הנפט המשווקים על ידה וכי הוא עצמו קבע את מחיר המוצרים לצרכן. בהקשר זה טוענת פז כי היא מזמן ויתרה על זכותה הקבועה בסעיף 6 להסכם הקמעונאי להכתיב את מחירי מוצרי הנפט לצרכן וזאת בשל דרישות רגולטוריות. מעבר לכך, טוענת פז כי זכותה מכח החוזה ובהתאם להלכות המסחר המקובלות לקבוע את המחירים בהם היא מוכרת את מוצריה לקמעונאים, וכי הדבר אינו מעורר קושי תחרותי כלשהו.
70. לחילופין טוענת פז חלים בעניינו סעיפי הפטור הקבועים בחוק התחרות. בהקשר זה טוענת פז כי חל בענייננו סעיף 3 (3) לחוק התחרות המקנה זכות לבעל המקרקעין להטיל מגבלות על מי שמקבל זכות במקרקעין ממנו בכל הנוגע לאופן השימוש. הואיל ופז הינה בעלת זכויות חכירה משנה במקרקעי התחנה היא רשאית להטיל מגבלות על מי שמקבל ממנה את הזכות להפעיל את התחנה, וזכות זו אינה יכולה להיחשב כהסדר כובל. כך גם הובהר בקביעה המעדכנת של הממונה על התחרות.
71. מעבר לכך, טוענת פז כי המערכת ההסכמית אינה מהווה הסדר כובל גם לאור דוקטרינת החסינות מכוח "מעשה מדינה", המעוגנת בסעיף 3(1) לחוק התחרות, וקובעת פטור לכל הסדר שנעשה "על פי דין", וככזה חל גם על כל פעולותיה של המדינה לקידום מדיניותה השלטונית. בעניין זה נטען כי הסדר השיקום מהווה מדיניות שלטונית מובהקת, שלצורך הוצאתה לפועל רתמה המדינה את חברות הדלק. המדינה היא זו שניסחה את המערכת ההסכמית וכי התנאים הקבועים בהסכם הקמעונאי, לרבות התניה בדבר אספקה בלעדית, נקבעו בהתאם להוראות צו המסדיר את ייבואם, רכישתם ואופן שיווקם של מוצרי נפרט בארץ. אמנם, צו זה בוטל עם השנים, אך זאת לאחר שנחתמה כבר המערכת ההסכמית.
72. עוד נטען כי בענייננו חל גם הפטור הקבוע בסעיף 3(2) לחוק התחרות, הנוגע להסדר שעניינו זכות השימוש בסימן מסחרי, ולפיו הסדר שכבילותיו נוגעות לזכות השימוש בסימני המסחר שנעשה בין בעל הנכס ובין מקבל זכות השימוש אינו מהווה הסדר כובל. לטענתה, פז הינה בעלת סימנים מסחריים רשומים, אשר זכות השימוש בהם הוענקה למפעילי תחנות התדלוק, וביניהם לדיעי. התחנה נושאת את סימניה המסחריים של פז ומזוהה בציבור עימה ועל כן פז מחויבת לפקח על אופן השימוש שנעשה בסימניה. תניית הבלעדיות נועדה להבטיח כי סימני המסחר של פז לא יופרו ולא תגרם פגיעה בצרכנים על ידי מכירת מוצרי נפט של חברות אחרות.