37. כידוע, לשון החוק מהווה נקודת המוצא לפרשנות הוראותיו, וכאשר קיימים כמה פירושים אפשריים המשתמעים מלשון החוק, יש לתור אחר אותו פירוש אשר מגשים את דבר החקיקה באופן מיטבי (בג"ץ 6824/07 מנאע נ' רשות המסים, פ"ד ס"ד(2) 479, 504 (2010)). ואולם, "מקום בו לשון הטקסט אינה מאפשרת מתחם אפשרויות לשוני, לא מתעוררת שאלה פרשנית המחייבת בחינה בהתאם להליך הפרשנות המוכר בשיטתנו המשפטית וממילא אין הפרשן נדרש לבחינת [...] התכלית" (עע"ם 1621/08 מדינת ישראל – משרד הפנים נ' זיאד חטיב, פסקה 7 [פורסם בנבו] (30.1.2011)). דומה כי זהו המצב בענייננו. לפרשנות לפיה יו"ר ועדת הבחירות הוא הגורם המוסמך למנוע התמודדות של מועמד בגין אי-עמידתו באחד מתנאי הכשירות אין אחיזה בלשון הוראות החוק, ומשכך אין מנוס מן המסקנה כי הגורם המוסמך בהקשר זה הוא מליאת הוועדה.
38. עם זאת, לא בכדי התגבשה הפרקטיקה לפיה יו"ר ועדת הבחירות הוא שמכריע בענייני כשירות, ודומה כי לא ניתן להתעלם בהקשר זה ממהותם ותכליתם של תנאי הכשירות וכן מאופייה של ועדת הבחירות ושל תפקיד יו"ר הוועדה. כפי שאפרט להלן, בהיבטים אלה יש כדי לתמוך במסקנה כי ליו"ר הוועדה ייוחד תפקיד משמעותי ומרכזי בבחינת עניינים אלה, אף אם "המילה האחרונה" בכל הנוגע לענייני כשירות נתונה למליאת ועדת הבחירות.
39. ראשית, כפי שציין בצדק יו"ר ועדת הבחירות בתגובה שהוגשה מטעמו, בדיקת תנאי הכשירות מצריכה למעשה הכרעה בשאלות משפטיות מובהקות. כך לדוגמה, התעוררה בעבר השאלה האם שירות מילואים בתנאי קבע נחשב כשירות קבע המחייב תקופת צינון לפי סעיף 7 לחוק היסוד וסעיף 56 לחוק הבחירות (פ"מ 2/21 בעניין טל רוסו (10.3.2019)). באופן דומה, השאלה אם חבר כנסת שפרש מסיעתו התפטר בסמוך לפרישתו, אף היא שאלה פרשנית-משפטית הנוגעת לסמיכות הזמנים שבין הפרישה להתפטרות, בהינתן מכלול נסיבות העניין (ראו: עניין העבודה, בפסקה 8). על כן, אך טבעי שהניתוח המשפטי בעניינים אלה ייעשה על ידי יושב ראש ועדת הבחירות, שהוא שופט של בית המשפט העליון, ואשר על פי הפרקטיקה המקובלת הוא הגורם שמנחה את הוועדה בכל הנוגע לשאלות משפטיות (פסקה 32 לתגובה מטעם יו"ר ועדת הבחירות בהליך דנן). זאת, בדומה לניתוח המשפטי שנעשה על ידו בהליכים אחרים הנוגעים לבחירות ואשר נדונים בפניו בהתאם להוראות החוק הרלוונטיות, דוגמת ענייני תעמולת בחירות (ראו: סעיף 17ב לחוק דרכי תעמולה).