42. הנה כי כן, מחד גיסא לשון החוק קובעת באופן מפורש כי ההחלטה הסופית בדבר אישור הרשימות אמורה להתקבל על ידי הוועדה; ומאידך גיסא קיימים טעמים נכבדים התומכים בכך שליו"ר ועדת הבחירות, כגורם המשפטי בוועדה, יהיה תפקיד מרכזי בהכרעה בשאלות המתעוררות בדבר הכשירות להתמודד בבחירות, אף אם הכרעתו אינה מהווה "סוף פסוק". בחינה של מכלול השיקולים מזה ומזה מובילה בעיני למסקנה כי ככל שמתעוררת שאלה בענייני כשירות יש להביאה להכרעת יו"ר הוועדה, אשר יקיים, בין כהכרעה מוקדמת ובין לאחר הגשת הרשימות, הליך מעין-שיפוטי בהתבסס על טענות בכתב, ישקול בדבר וינמק את החלטתו. החלטה זו תונח בפני הוועדה כחוות דעת משפטית, בצירוף כל החומרים הנלווים הרלוונטיים, ותנחה אותה לקראת הדיון באישור הרשימות. היות שהבחינה האם הרשימה "הוגשה כהלכה" היא שאלה משפטית במהותה, על הוועדה להעניק בהקשר זה משקל משמעותי ביותר לחוות הדעת המשפטית מטעם יו"ר הוועדה, כגורם המומחה בהקשר זה, ונקודת המוצא היא שהרשימות יאושרו בהתאם לחוות דעתו אלא אם יש טעם מבוסס שלא לעשות כן. בכך תישמר הסמכות שהוענקה למליאת הוועדה במפורש בחוק לאשר את הרשימות שהוגשו "כהלכה" (ראו והשוו: עניין כהנא, בעמ' 108).
43. מסקנה זו נתמכת בפסיקה מוקדמת באשר לסמכות ועדת הבחירות לפי סעיף 63 לחוק הבחירות. כך, בבג"ץ 402/73 רחמים נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, פ"ד כז(2) 531 (1973), קבע בית משפט זה כי אין מקום להיזקק לעתירה נגד קביעת יו"ר ועדת הבחירות ביחס לאותיות המייצגות רשימה בפתק ההצבעה, משום שעמדת יו"ר הוועדה היא בגדר חוות דעת שאין בכוחה לשלול מהוועדה את הסמכות הנתונה לה לפי סעיפים 63 ו-64 לחוק הבחירות (ראו והשוו: עניין ניימן, בעמ' 255-254). בית משפט זה אף הכיר בכך שהענקת סמכות אישור הרשימות לפי סעיף 63 לחוק הבחירות לגוף פוליטי בתקופה "שהפעילות המפלגתית בשיאה" טומנת בחובה "תוצאות לוואי", וציין כי חרף הביקורת שנשמעה בפסיקה בהקשר זה, בחר המחוקק להותיר את ההסדר הקיים על כנו (ע"ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השתים-עשרה, פ"ד מב(4) 177, 194 (1988)).
44. דברים דומים עולים גם ממסמך הלקחים שנכתב על ידי יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-16, השופט מ' חשין, שבו צוין כי הסמכות לקבוע שמועמד אינו כשיר להתמודד בבחירות לכנסת לפי סעיפים 6א ו-7 לחוק היסוד "נתונה בידי המנגנון של הוועדה המרכזית – הלכה למעשה: בידי יו"ר הוועדה המרכזית – והחלטה זו האחרונה עומדת לביקורתה של הוועדה המרכזית ולאחריה לביקורתו של בית-המשפט העליון", וכי "ראוי לשקול לתקן את החוק ולקבוע כי הסמכות נתונה בידי יו"ר הוועדה המרכזית, בכפיפות אך לביקורתו של בית המשפט העליון" (מכתב מיו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-16, השופט מ' חשין, ליו"ר הכנסת, חברי הכנסת וחברי ועדת הבחירות מיום 20.2.2003, בפסקאות 46-45). התפישה לפיה החלטת יו"ר ועדת הבחירות מנחה את הוועדה בכל הנוגע לאישור הרשימות באה לידי ביטוי גם באחת ההחלטות שהתקבלו על ידי יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-24, השופט ע' פוגלמן, שעסקה בעניין כינויה של רשימה, והסתיימה כך: "חוות דעתי זו וכתבי הטענות בבקשה יונחו לפני ועדת הבחירות המרכזית בעת שתדון באישור רשימות המועמדים לפי סעיף 63 לחוק הבחירות. עמדתי היא שאין בכינוי המבוקש כדי להטעות, ולכן ועדת הבחירות המרכזית רשאית לאשרו לפי סעיף 61(ו) לחוק הבחירות" (ה"ש 8/24 מפלגת הבית היהודי נ' רשימת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ', פסקה 7 (16.2.2021)).