53. בחוק קיימות מספר אינדיקציות לכך שהחלטת ועדת הכנסת מהווה תנאי להשתכללות פרישתו של חבר הכנסת מסיעתו, ולכך שעד להחלטה זו לא ניתן לראות בחבר הכנסת כ"פורש". סעיפים 62-60 לחוק הכנסת מעידים כי ועדת הכנסת היא הגורם שנדרש לאשר כל שינוי סיעתי – פרישה, התפלגות סיעה ומיזוג רשימות, ולקבוע בהתאם לכך את השינוי במספר חברי סיעות הכנסת. סעיף 10(א) לתקנון הכנסת אף קובע במפורש כי "אלה טעונים את אישורה של ועדת הכנסת: (1) התפלגות סיעות, מיזוג סיעות או פרישה מסיעה לפי פרק י' לחוק הכנסת; (2) שינוי שם של סיעה או מתן שם לסיעה חדשה שנוצרה כתוצאה מהתפלגות או ממיזוג של סיעות; (3) שינוי במספר חבריה של סיעה". למעשה, גם בחוקים אחרים הבהיר המחוקק כי כל שינוי בהרכב הסיעתי, לרבות פרישת חבר כנסת, ייחשב ככזה רק לאחר שניתן אישור ועדת הכנסת. כך, קובע חוק הבחירות כי "השתנה הרכבה הסיעתי של הכנסת [...] ואישרה ועדת הכנסת את השינוי, ישתנה בהתאם לכך ההרכב הסיעתי של כל ועדות הבחירות" (סעיף 25(ג)); וסעיף 4(א)(1) לחוק מימון מפלגות קובע כי סיעה שהגישה רשימת מועמדים לבחירות לכנסת הבאה זכאית למימון בהתאם ליחידות המימון של כל חברי הכנסת שנמנים עמה, אך "חבר הכנסת שוועדת הכנסת קבעה כי פרש מהסיעה לאחר היום הקובע לא יימנה".
יתרה מכך, הפרשנות לפיה מועד הפרישה עשוי לחול במועד מוקדם מהחלטת ועדת הכנסת חותרת באופן ממשי תחת תכליות חשובות שעליהן עמדה יו"ר ועדת הבחירות בעניין פרס, ובהן: הבטחת ודאות בכל הנוגע להרכב הסיעתי של הכנסת, החיונית למהלך עבודתה התקין של הכנסת בתחומים רבים; והבטחת ודאות מנקודת מבטו של חבר הכנסת הפורש, שעליו לדעת באופן מדויק את המועד שבו נקבעה פרישתו, כדי שיוכל לכלכל את צעדיו ולהחליט אם ברצונו להתפטר מכהונתו בסמוך לאותו מועד כדי שלא תחול עליו הסנקציה הקבועה בסעיף 6א לחוק היסוד (שם, בפסקאות 25-24).
54. בשים לב למכלול הוראות החוק ולתכליות שצויינו, אני סבורה כי מועד השתכללות הפרישה הוא מועד החלטת ועדת הכנסת. החלטה זו נכנסת לתוקף באופן מיידי עם קבלת החלטת ועדת הכנסת, והגשת ערעור על ההחלטה מכוח סעיף 61(ג) לחוק הכנסת אין בו כדי לשנות זאת אלא אם כן החליט בית המשפט שמוסמך לדון בערעור על החלטת ועדת הכנסת, לעכב את ביצועה של ההחלטה (ראו והשוו: עע"ם 336/13 סופרבוס ושות' נ' משרד התחבורה, פסקה 7 [פורסם בנבו] (6.2.2013)).