55. במאמר מוסגר יוער כי בענייננו (להבדיל מבג"ץ 6568/22) [פורסם בנבו] לא התעוררה השאלה שאליה נדרש יו"ר ועדת הבחירות בה"ש 1/23 [פורסם בנבו] . כוונתי לשאלה הנוגעת לסמכות שיורית הנתונה לוועדת הבחירות לקבוע באופן אגבי ולצורך הגשת הרשימות בלבד, כי חבר כנסת פרש מסיעתו, ככל שוועדת הכנסת לא נדרשה לעניין. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אני סבורה כי ככל שסמכות כזו אכן קיימת יש לייחד אותה למקרים חריגים ביותר, שבהם אי-הכרה בפרישה עלולה לעקר מתוכן את הוראת הכשירות הקבועה בסעיף 6א לחוק היסוד, ובכללם מקרים שבהם סוכלה כל אפשרות לכנס את ועדת הכנסת אף שמדובר בפרישה מובהקת וברורה מבחינה עובדתית ומשפטית (ראו: ה"ש 1/23, [פורסם בנבו] פסקאות 7-6).
עד כאן באשר למועד שבו משתכללת הפרישה ומתחיל "מירוץ הזמנים" לצורך בחינת סמיכות ההתפטרות לפרישה.
56. בכל הנוגע למועד שבו יש להגיש ערעור על החלטת ועדת הכנסת כדי לעמוד בחובה להתפטר בסמוך לפרישה ככל שהערעור יידחה, מקובלת עליי עמדת יו"ר ועדת הבחירות כי על מנת להימנע מהסנקציה הקבועה בסעיף 6א לחוק, על חבר הכנסת שמגיש ערעור על החלטת ועדת הכנסת בדבר פרישתו להגיש את הערעור "סמוך" ככל הניתן להחלטת ועדת הכנסת ועליו להימנע בהקשר זה משימוש לרעה בהליכי הערעור.
57. בפני חבר כנסת שהוכרז כפורש ניצבות למעשה שלוש אפשרויות: (1) המשך כהונה בכנסת תוך נשיאה במכלול ההשלכות הכרוכות בכך, לרבות שמיטת האפשרות להתמודד בבחירות הבאות לכנסת ברשימה שתגיש מפלגה שיוצגה על ידי סיעה בכנסת היוצאת; (2) התפטרות מהכנסת מיד בסמוך לפרישה; (3) מיצוי זכות הערעור הקבועה בסעיף 61(ג) לחוק הכנסת (ראו: פסקה 32 לתגובת היועצת המשפטית לכנסת בהליך דנן). באשר לחלופה האחרונה, סעיף 61(ג) לחוק הכנסת מסתפק בקביעה כי חבר הכנסת רשאי "לערער לבית המשפט המחוזי בירושלים, שידון בערעור בשלושה". בצדק טוענים המערערים כי בהעדר קביעה בחוק לפיה הליך ההשגה על החלטת ועדת הכנסת יישמע בפני בית המשפט לעניינים מנהליים במתכונת של עתירה מנהלית או ערעור מנהלי – הסמכות לדון בערעור נתונה לבית המשפט האזרחי "הרגיל" (ראו והשוו: ע"א 4564/19 אסום חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 24 [פורסם בנבו] (14.6.2021)). ההוראה המעוגנת כיום בסעיף 61(ג) לחוק הכנסת נחקקה אומנם טרם שהוקמו בתי המשפט לעניינים מנהליים, אך גם כאשר החליט המחוקק – בשנת 2004, לאחר הקמת בתי המשפט לעניינים מנהליים, להעבירה מחוק הבחירות לחוק הכנסת, לא שונה נוסח הסעיף (חוק הכנסת (תיקון מס' 18), התשס"ד-2004). לפיכך, ככלל, סדרי הדין שיש להחיל כברירת מחדל על ערעור לפי סעיף 61(ג) לחוק הכנסת, הם אלה הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעות כי המועד האחרון להגשת ערעור הינו 60 ימים ממועד המצאת ההחלטה (תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי).