ניהול הערעור על החלטת ועדת הכנסת בכל הנוגע לפרישת חבר כנסת כהליך אזרחי, מעורר קשיים לא מבוטלים בהינתן העובדה שמדובר בהחלטה שהתקבלה על ידי ועדה מוועדות הכנסת בהליך מעין-שיפוטי, אשר במהותה היא החלטה בעלת מאפיינים ציבוריים-מנהליים (השוו בהקשר זה להחלטות בנושא חסינותם של חברי כנסת, לדוגמה: בג"ץ 11298/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ועדת הכנסת [פורסם בנבו] (23.2.2005); בג"ץ 1273/20 משמר הדמוקרטיה הישראלית נ' הכנסת ה-22 [פורסם בנבו] (9.9.2020)). משכך, טוב יעשה המחוקק אם יתאים את הערכאה ואת סדרי הדין לדיון בערעור כאמור, לאופיו ולמהותו של ההליך – ויפה שעת אחת קודם.
58. מכל מקום, השאלה שבפנינו איננה מהו המועד האחרון להגשת הערעור לבית המשפט המחוזי על פי התקנות החלות עליו לעת הזו, אלא האם השתהות בהגשתו של הערעור – גם אם הוגש במועד – עשויה להוביל לכך שהתפטרותו של חבר הכנסת לא תיחשב כהתפטרות בסמוך לפרישה, אם הערעור יידחה. שאלה זו יש לבחון במנותק מסדרי הדין החלים על עצם הגשת הערעור, ולגביה חלים המבחנים הייחודיים שנקבעו בעניין העבודה, והנוגעים לפרק הזמן שחלף ממועד הפרישה, בהתחשב במכלול נסיבות העניין. כאמור, הגשת הערעור היא חלופה לאפשרות של חבר הכנסת להתפטר לאחר החלטת ועדת הכנסת, וכפי שההתפטרות נדרשת להיות "סמוך" לפרישה כך גם מיצוי זכות הערעור. בעבר כבר נקבע כי בענייני בחירות ובלא קשר למועדים הקבועים בחוק, יש חשיבות "לנקוט בהליכים במהירות הנדרשת" וזאת בהתחשב "בלוח הזמנים הסטטוטורי הדוחק שבו יש לעמוד [...] ובנזק שעלול להיגרם כתוצאה משיהוי בנקיטת ההליכים" (עניין קלנר, בפסקה 8; ראו גם: בג"ץ 6790/98 אברץ נ' פקיד הבחירות לעיריית ירושלים, פ"ד נב(5) 323, 331-330 (1998); עניין פייגלין, בעמ' 153). פרישה מסיעה אינה קשורה בהכרח באופן ישיר לקיומן של בחירות, אך הסנקציה הקבועה בסעיף 6א לחוק היסוד יוצרת קשר ברור בין הדברים ומציאות חיינו מלמדת, למרבה הצער, כי בחירות עשויות להפוך לאפשרות ריאלית בכל רגע נתון. לפיכך, השתהות בהגשת הערעור – גם אם זו לא תוביל לדחייתו בשל אי עמידה במועדים הקבועים בתקנות – עשויה להשפיע על בחינת ההתפטרות של חבר הכנסת לעניין הסנקציה שבסעיף 6א לחוק היסוד, ככל שהערעור יידחה.
59. לעומת זאת, אני סבורה כי לצורך בחינת עיתוי ההתפטרות אין להביא בחשבון את פרק הזמן שמיום הגשת הערעור על החלטת ועדת הכנסת ועד להכרעה בערעור. כאמור, עצם הגשת הערעור אינה מעכבת את כניסתה של הפרישה לתוקף. אך ככל שהדברים ייבחנו בדיעבד לצורך הכרעה בשאלת סמיכות ההתפטרות למועד הפרישה, אני סבורה כי יש לאמץ את עמדתם של יו"ר ועדת הבחירות (פסקה 55 לתגובתו) ושל היועצת המשפטית לכנסת (פסקה 38 לתגובתה), לפיה, ככלל, הזמן שבו התנהל הליך הערעור לא ייחשב כחלק מ"מירוץ הזמנים" לעניין זה, שאם לא כן, נימצא מחייבים את חבר הכנסת להתפטר מהכנסת, למען הזהירות, עוד טרם שיתברר הערעור בעניינו, וזאת כדי שלא תחול עליו הסנקציה הקבועה בסעיף 6א לחוק היסוד. לנוכח האופי הבלתי הפיך של התפטרות מהכנסת כאמור בסעיף 41 לחוק היסוד, קביעה כזו הופכת את הערעור לתיאורטי. משך הזמן שבו מתנהל הערעור תלוי במידה רבה בבית המשפט וכן ביתר הצדדים לערעור, ועל כן לגישתי, הוא אינו יכול להיזקף לחובת חבר הכנסת הפורש.