עוד נטען כי בהתאם לסעיף 6א לחוק היסוד, ההתפטרות מהכנסת צריכה להיות "סמוך לפרישתו" של חבר הכנסת כנדרש בסעיף, ולפיכך גם הערעור על הקביעה בדבר פרישתו צריך להיות מוגש "סמוך לפרישתו". נטען כי אף אם תקנות סדר הדין האזרחי חלות על הגשת הערעור לבית המשפט המחוזי, ואף אם לא היה מקום לדחות את הערעור עצמו בשל שיהוי – הגשת הערעור בחלוף שבעה שבועות ממועד החלטת ועדת הכנסת על דבר הפרישה היא נתון שלא ניתן להתעלם ממנו בעת בחינת עיתוי ההתפטרות על-ידי יו"ר ועדת הבחירות. יו"ר הוועדה מוסיף כי לא ניתן להצביע על הסתמכות לגיטימית של המערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שיש בה כדי להשפיע על ההכרעה בשאלת עיתוי התפטרותו, בהתחשב בכך שההכרעה בסוגיה זו נתונה ליו"ר ועדת הבחירות, והדבר היה ידוע למערער כבר במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי ולמצער במועד הגשת הבקשה לתיקון פרוטוקול מטעם הייעוץ המשפטי של הכנסת. בשולי הדברים צוין עוד כי אין ממש בטענת המערערים לפיה אין זכות עמידה בנושא לסיעת מרצ, משום שמשעה שחבר כנסת הוכרז כמי שפרש מסיעתו על ידי ועדת הכנסת, אין מדובר עוד בעניין "פנימי" של הסיעה בלבד, וזאת אף אם סיעתו של המערער סבורה כיום, בניגוד לעמדה שהציגה בעבר, כי יש לראות בו כמי שהתפטר בסמוך לפרישתו.
14. היועצת המשפטית לממשלה עמדה על כך שהערעור נוגע לכללים המסדירים את ההתנהלות הפנים-פרלמנטרית של הכנסת, ולפיכך ציינה כי מבחינה מוסדית אין מקום שהייעוץ המשפטי לממשלה יידרש לגופם של דברים.
15. היועצת המשפטית לכנסת מצידה שבה על העמדה שהביעה בפני בית המשפט המחוזי בציינה כי בנסיבות הייחודיות של המקרה ניתן לראות בהתפטרותו של המערער מהכנסת כהתפטרות "סמוך" לפרישתו. לשיטתה, בשל האופי הבלתי הפיך של התפטרות מהכנסת, לא ניתן לדרוש מחבר כנסת שהוכרז כפורש, להתפטר מהכנסת טרם שמיצה את זכותו להגיש ערעור על החלטת ועדת הכנסת. עם זאת, על חבר הכנסת המבקש למצות את זכות הערעור להגישו ללא השתהות ועליו להימנע מלעשות "שימוש לרעה" בכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותו נגד הסיעה בתקופה שלאחר ההכרזה על פרישתו. בהקשר זה מפנה היועצת המשפטית לכנסת לפסק הדין בבג"ץ 1759/06 מפלגת העבודה נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית [פורסם בנבו] (14.8.2006) (להלן: עניין העבודה), שם נקבע כי פרק זמן של 45 ימים ממועד הפרישה ועד להתפטרות אינו "תקופה קצרה", אך בנסיבות אותו העניין הוא נחשב כהתפטרות "סמוך לפרישה", בהתחשב בכך שמדובר היה בתקופת בחירות וחברי הכנסת הפורשים לא הצביעו נגד עמדת הסיעה בתקופה שעד להתפטרותם. לגישתה של היועצת המשפטית לכנסת, התנהלותו של המערער אינה עומדת באמות מידה אלה, אך נוכח חוסר הבהירות הדיונית באשר לאופן הגשת הערעור וסדרי הדין החלים עליו, אשר הובילו את המערער להגיש את הערעור בהתאם למועדים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, היא סבורה כי יש להכריע את הכף לטובת זכותו של המערער להיבחר לכנסת, בהתאם לכלל הפרשני לפיו יש לפרש דבר חקיקה באופן המצמצם את הפגיעה בזכות זו. במבט צופה פני עתיד, כך מוסיפה היועצת המשפטית לכנסת, בכוונת הייעוץ המשפטי לכנסת להציע לוועדת הכנסת לקבוע כללים בעניין סדרי דין לניהול ערעור על החלטת ועדת הכנסת בדבר פרישת חבר כנסת מסיעתו.