בענייננו, בית המשפט המחוזי אומנם הביע דעתו כי עמדת היועמ"ש לכנסת לפיה תינתן למר שיקלי ארכה להפעלת סייג ההתפטרות היא "עמדה ראויה העולה בקנה אחד עם החוק ועם עובדות המקרה", אך לא פסק, ולא יכול היה לפסוק, דבר בעניין זה. מבחינה משפטית, אמירת בית המשפט בעניין זה היא במובהק אימרת אגב, שניתנה ללא סמכות, ומבלי שתהווה רכיב מההחלטה האופרטיבית שניתנה באותו עניין (כעניין אופרטיבי בית המשפט המחוזי רק ציין "רשמנו לפנינו את עמדת ב"כ המשיבים 3-1 ...", ניסוח, שכידוע, אין בו אלא לחייב את המשיבים 3-1 בעמדתם). לראייה, כלל לא ניתן היה לערער על רכיב זה של ההחלטה, ולפיכך גם אם סיעת ימינה או כל גורם אחר הסתייגו ממנה, הם לא יכלו לתקוף אותה בזמן אמת. לפיכך, הגם ששותף אני לעמדתה של השופטת ברק-ארז כי מוטב היה לבית המשפט המחוזי שלא להביע עמדה ביחס להסדר הפשרה שהושג באולמו בין גורמי ועדת הכנסת (המשיבים 3-1 באמצעות באת-כוח היועמ"ש לכנסת) לבין מר שיקלי (ראו פסקה 24 לחוות דעתה), הבעת עמדה זו אינה מהווה חלק אופרטיבי מפסק הדין (אלא אימרת אגב שניתנה בעניין שלא היה לפני בית המשפט המחוזי). על כן, המשמעות שראוי לייחס לכך לעניין הכשרת התמודדותו של מר שיקלי אינה כה רבה בעיניי.
ד. עוד יצוין כי לא מצאתי ממש בטענת המערערים לפיה לאור החשיבות שבמוסד הסדרי הפשרה, היקף ההתערבות בהסדרי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין הוא מצומצם, ועל כן גם מטעם זה היה על ועדת הבחירות (ולחלופין על יו"ר הוועדה) לכבד את ההסכמות שהושגו בין הצדדים. אכן, הכלל שנשתרש בפסיקתו של בית משפט זה הוא כי פסק דין המאשר הסכמה שהתקבלה בין הצדדים הוא בעל אופי מחייב, וכי לנוכח עקרון סופיות הדיון אין מקום לאפשר לצדדים לשוב ולפתוח מחדש את חזית המחלוקת, אלא במקרים חריגים. ואולם, העניין שלפנינו הוא שונה בשלושה היבטים: האחד, מבחינה פורמאלית, הסדר הפשרה בו מדובר הוא בין גורמי ועדת הכנסת לבין מר שיקלי, והוא לא קיבל תוקף של פסק דין, אלא כאמור בית המשפט המחוזי רק רשם לפניו את הסכמת הצדדים לו והעיר לגביו שהוא ראוי בעיניו; ההיבט השני, כפי שצוין, הפשרה שהושגה בבית המשפט המחוזי הייתה בניגוד לעמדת סיעת ימינה אשר הייתה צד להליך ואשר דרשה את הפעלת סעיף 6א לחוק היסוד, ומבלי שוועדת הבחירות, שהיא הגורם המוסמך לעניין, הייתה צד להליך. ולבסוף, ובעייני החשוב מכל, הובהר למר שיקלי במהלך הדיון כי הסדר הפשרה שהוא עושה עלול להיות עם הגורם הלא נכון, שכן ועדת הבחירות אינה מחויבת בהסכמות ועדת הכנסת ויועמ"ש הכנסת. מר שיקלי, קיבל זאת, ובכך נטל סיכון כי הגורם המוסמך לא יכבד את הפשרה. אם כן, פשרה שכזו בוודאי לא ניתן לאכוף על הגורם המוסמך.