57. מספר שיקולים עיקריים אמורים לעצב את התוצאה שיש לשאוף אליה במסגרת ההליך הזמני. הראשון, התובנה אליה הגיעו הצדדים כי יחסיהם הגיעו למבוי סתום ולכן היפרדות היא הפתרון הטוב ביותר למצב. השני, כי עד להשגת יעד זה – בין אם על ידי הכרעה של בית המשפט ובין אם בדרך חלופית אחרת – החברה צריכה להמשיך בפעילותה העסקית, ולכל הפחות לשמור על מצבה כדי להשיא את התמורה המרבית לבעלי המניות. תפקודה של החברה תלוי כמובן בניהולה באופן מיטבי, ועל כן על בית המשפט לא ליצור זעזועים בניהול החברה ולאפשר לה להמשיך להתנהל באורח סביר; לצד זאת, על בית המשפט לגלות גמישות ולהתאים את הסעדים במידת הצורך לתנאים המתפתחים. השלישי – השאיפה להגיע להכרעה יעילה בסכסוך שנתגלע תוך חתירה ליעד העיקרי.
58. הצדדים הינם בעלי מניות ודירקטורים בחברה, מעמד שמקנה להם לא רק זכויות בחברה, אלא גם הזכות להשפיע על ניהול החברה. בהקשר זה חשוב גם לעמוד באופן כללי על האופן בו התנהלה החברה בפועל לאורך שנות קיומה ובפרט בתקופה שלפני הגשת התביעה. הדבר חשוב כדי לעצב את הסעדים הזמניים שנועדו לאפשר ניהול החברה ללא זעזועים נוספים. לכך אפנה מיד ולפני כן אבהיר כי המדובר בממצאים לכאוריים בלבד.
59. בהיותם בעלי המניות היחידים של החברה, בין להב לגוטמן שרר קשר אישי (כך לדוגמה, להב התגורר בביתו של גוטמן משך מספר שבועות – עמ' 26, ש' 26). הקשר האישי הקרין על האופן בו התנהלו הצדדים בחברה. הדבר מצא ביטוי בין היתר במחוות וויתורים הקשורים בדרישות ההדדיות בנוגע לניהול החברה. בפרט אמורים הדברים לגבי השונות בתפקידו של כל אחד בחברה ונכונותו של גוטמן ליטול תפקידי ניהול אשר להב היה מופקד עליהם, כך למשל בתחילת 2020, כאשר פקדו את להב נסיבות אישיות והוא נאלץ לצמצם את עבודתו בחברה (ראו סעיף 7 לתשובה).
זאת ועוד, החברה התנהלה תוך אי-הקפדה בולטת על הליכים תאגידיים פורמליים. מצב דברים זה, אף גרם לדלות בתיעוד בכתב באשר לאופן בו התנהלו הצדדים בחברה (ראו בהקשר זה עדות גוטמן, עמ' 18, ש' 33-31). עם זאת, הראיות שהניחו הצדדים, אפשרו לבית המשפט לקבל תמונה לכאורית, המספקת להליך זה, לגבי האופן בו התנהלה החברה ויחסי הכוחות בין הצדדים.
60. אמנם, גם גוטמן וגם להב ייסדו את החברה, מונו כדירקטורים ונטלו חלק בניהול החברה, אך בפועל שניהם לא ביצעו אותם תפקידים ניהוליים וקיימת שונות בולטת בסוג ונפח המטלות הניהוליות בהן נשא כל אחד. בעוד שלהב טוען כי הוא הוא שימש מנכ"ל משותף, טוען גוטמן כי להב הוגדר כסמנכ"ל תפעול (COO) והוא היה המנכ"ל היחידי (CEO). אינני רואה להתעכב יתר על המידה על ההגדרות הפורמאליות להן טענו הצדדים, אשר בשל מאפייני החברה ספק אם יקדמו את ההכרעה. עם זאת אעיר כי בהודעות הדואר האלקטרוני ששלח להב הוא נהג לחתם בתור (Chief Operation Officer) וכך היה גם במקומות נוספים, בעוד שגוטמן חתם כ (CEO); מנגד גוטמן הוגדר כCEO-, בוועידה שהשתתף בה, ובמכתב ששלח גוטמן ללהב כינה את זה האחרון "מנכ"ל שותף" (ראו נספח 7 לתשובה; המוצג מש/1; נספח 12 לבקשה). כמו כן, אינני רואה לנקוט עמדה ב"תחרות" הטענות, תרומתו של מי הייתה משמעותית ורבה יותר להצלחת החברה. לכל אלה אניח לעת הזו.