27. זאת ועוד, העדת עדים לגבי הנטען בכתב התביעה שהוגש לבית הדין לעבודה, עלולה להסיט את הדיון בהליך זה לסוגיות שהן מושא המחלוקת בתביעת העובד בבית הדין לעבודה. באופן זה עלול להיגרם מצב של "ניהול משפט בתוך משפט", וכל זאת במסגרת הליך זמני. לפיכך, קבלת הבקשה בשלב זה יש בה כדי לסרבל ולהאריך את בירור הבקשה מעבר לסביר. נקודה זו היא משמעותית בשים לב להתמשכות ההליכים, שנועדה לאפשר לצדדים למצות את ההידברות ביניהם.
28. לבסוף, והדברים אמורים לגבי שני ראשיה של הבקשה, יש לזכור כי אנו מצויים בהליכים לסעד זמני ו"בדונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות, ואף אין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות, כאילו עמד להכריע בעניין סופית. בשקלו את עניין הסעד הזמני מתחשב בית המשפט באיזון שבין האינטרס של התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע" (ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח 4()105, עמ' 108 (1984). לדברים הללו השלכה ברורה על ההכרעה בבקשה שעומדת לפניי.
29. התוצאה אפוא שאני דוחה את הבקשה להוספת ראיה ולזימון עדים.
הבקשה למתן סעדים זמניים
30. ועתה לעיקר ההליך – הבקשה למתן סעדים זמניים. תחילה נפרוש את טענות הצדדים כפי שהשתקפו בבקשה, בתשובה ובתגובה ולאחר מכן נכריע במחלוקות. נשוב ונזכיר כי אין חולק כי בין הצדדים שורר חוסר אמון וכי שניהם שותפים למסקנה כי הגיעה העת להיפרד. על מנת להפחית ככל הניתן את תלאות הדרך והמחלוקות שעלולות להתעורר, מן הראוי לתת את הדעת בקפידה על מכלול השיקולים. יצוין כי הצדדים ניהלו משא ומתן במסגרת הליך גישור שהתקיים בפני ב"כ החברה עו"ד לנדה, עוד לפני הגשת התביעה. כאמור, נעשו ניסיונות בכיוון זה גם במהלך הדיונים בבית המשפט, אך הצדדים לא הגיעו להסכמות.
עיקרי טענות גוטמן בבקשה
31. בבקשה גוטמן עותר לשורה של סעדים זמניים שנועדו להטיל על להב שורה של מגבלות, ובכללן: להימנע מהגעה למשרדי החברה או לכל נכס אחר בבעלותה; להימנע מיצירת קשר עם עובדי החברה או לקוחותיה או ספקיה או כל גורם אחר הקשור באופן כלשהו בחברה, בכל עניין הקשור לחברה; להימנע מיצירת קשר או ביצוע כל פעולה בכל מוסד בנקאי או פיננסי בארץ ובעולם עמו מצויה החברה בקשר עסקי; להימנע מביצוע פרסומים כלשהם אודות החברה או בקשר אליה בכל מדיה, לרבות ברשתות החברתיות.
32. גוטמן טוען כי עם ייסוד החברה הוא כיהן בה כמנכ"ל ואילו להב תיפקד כסמנכ"ל תפעול, אך כבר בתחילת הדרך הוא גילה "סימנים מקדימים" כהגדרתו, לכך שלהב אינו בבחינת שותף יציב. לדבריו, להב נהג להיעדר מהחברה למשך שבועות; התעקש על כך שהחברה תספק שירותים ללקוחות מפוקפקים או ללקוחות מקורבים לו במחירים מופחתים; עמד על פיצול חטיבות הניהול בחברה תוך בזבוז משאבי החברה. גוטמן טוען כי התנהלות להב הלכה והחריפה עם השנים, והזכיר בהקשר לכך מספר אירועים: גרירת החברה למתן הלוואה שלא הוחזרה לחברה זרה שלהב הוא חלק מבעליה; ביצוע השקעה כושלת בגוף מסחרי באופן שהוביל לאובדן כספים; ביצוע ניסיון כושל למינוי מנכ"ל חיצוני לחברה; העדפת רכישת רכב יוקרה על פני עסקת ליסינג יעילה יותר; התעקשות על העסקת נהג פרטי שיועדו לו תפקידים אחרים ככסות למשיכת כספים מהחברה; העלאת דרישה לרוקן את קופת החברה ולחלק את יתרות הכספים כדיבידנד לבעלי המניות. נטען עוד כי להב מסובך בחקירה פלילית שהפרטים לגביה עדיין מעורפלים.