בהקשר זה אציין כבר עתה, כי כל טענה הנוגעת להסכם 1998 והתוספת להסכם מהווה הרחבת חזית משלא נטענה בכתב התביעה, ולא אתייחס לטענות אלה.
34. זאת ועוד, במסגרת סיכומי הטענות התייחסו הנתבעים לשינוי חזית מצד התובעים שבאה לידי ביטוי בסיכומי טענותיהם, שם עתרו לסעד של ביטול ההסכמים. הנתבעים טענו, כי סעד זה התבקש לראשונה רק במסגרת הסיכומים ומדובר בהרחבת חזית אסורה, ועל פי ההלכות הידועות אין להיעתר לסעד שלא התבקש בכתב התביעה, אלא במקרים חריגים כאשר לטענתם המקרה דנן אינו נופל בגדרם. מה גם שסעד זה אינו רלוונטי לגבי הסכם הניהול והסכם ההקלטות שהסתיימו. בכל מקרה לגופו של עניין טענו הנתבעים, כי אין להיעתר לסעד הביטול, על שתי עילותיו: הפרה ופגמים ברצון.
השאלות הדרושות הכרעה
35. הצמדות לכתב התביעה מעוררת את השאלה המרכזית הדרושה הכרעה בענייננו והיא האם הפרו הנתבעים את הסכמי 2013?
ככל שייקבע כי עננה הפרה את ההסכמים או חלקם הרי שיש לבחון האם הפרה זו מקימה לתובעים את הסעדים המבוקשים על ידם, או חלקם, וכן את השאלה האם הוכח הנזק הנטען על ידה.
לצד האמור, וכפי שפורט לעיל, טענו התובעים בכתב התביעה במשתמע כי הופעל על גבריאלוב "מכבש לחצים" לחתום על הסכמי 2013 וכי הוצגו בפניו מצגי שווא, בבחינת קיומם של פגמים ברצון בעת כריתת ההסכמים.
אומנם בכתב התביעה לא נטען לביטול הסכמי 2013 מחמת פגמים ברצון, ואולם, במסגרת סיכומי טענותיהם הרחיבו התובעים חזית בנדון, ולכך אתייחס בקצרה ומעבר לנדרש.
דיון והכרעה
--- סוף עמוד 15 ---
המסגרת הנורמטיבית
א. זכות יוצרים כזכות קניינית, על קצה המזלג
36. זכות היוצרים הוכרה על ידי בית המשפט העליון כזכות קניינית (רע"א 6141/02 אקו"ם בע"מ נ' תחנת השידור גלי צה"ל, פ"ד נז (2) 625 (2002). לאור חשיבות הזכות, נקבע בסעיף 37(ג) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-20007 כי "חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה, טעון מסמך בכתב", וזאת בדומה להעברת זכויות במקרקעין (סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969). בהקשר זה, יצוין כי הגם שחוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, תשע"ז-2017 אינו חל בענייננו, הרי שניתן ללמוד ממנו על מעמד זכות היוצרים כזכות קניינית, כאשר נקבע בסעיף 2(ג) המגביל את ההתקשרות עם אמן לשבע שנים או לחמש שנים בחוזה היקף, כי "הוראות סעיף זה לא יחולו על העברת בעלות או על זכות אחרת בזכות היוצרים או בזכויות המבצעים של האמן".