· אי קבלת דיווחים על הכנסות לגבי האלבומים "ריח של ים" ו-"אמא אדמה" ואי צירוף אסמכתא שיכולה להעיד כי הדיווחים הנ"ל התקבלו – הסכם ההקלטות אינו קובע חובת דיווח אלא בהיקף הקבוע בסעיף 8.2, דהיינו זכות עיון אחת לשנה, וזכות לקבל את חלקו בתוך 15 ימי עסקים מהמועד שהתקבלו בפועל אצל עננה (בהקשר זה לא הועלו טענות מצד התובעים). התובעים טענו טענתם זו מבלי להרים את הנטל הנדרש להוכיח הפרה כלשהיא בעניין זה.
89. בהקשר טענות התובעים בנדון העיד דוידסון, כי ממועד החתימה על הסכם ההקלטות הם השקיעו למעלה מ-100,000 ₪ בפעולות הקשורות להסכם ההקלטות, ובתוך כך הקלטת סינגל של להקת הצ'רצ'ילים בה חבר גבריאלוב, הקלטת האלבום "אמא אדמה" והקלטת האלבום "ריח של ים" (ראו נספח 44 לתצהיר דוידסון; יצוין כי חלק מועט מהמסמכים שצורפו לנספח זה הינו משנת 2012, ואולם מרביתם מהשנים הרלוונטיות להסכם ההקלטות מ-2013). לטענתם, ההכנסות בגין כל פעולותיה של עננה בקשר עם אלבומיו של גבריאלוב הסתכמו בתקופת ההסכמים בעשרות אלפי שקלים בלבד (ראו נספח 45 לתצהיר דוידסון).
--- סוף עמוד 46 ---
בהינתן האמור והמפורט לעיל, גם בעניין זה סבורה אני כי גבריאלוב לא הרים את נטל ההוכחה הכבד הרובץ לפתחו ולפיו הפרה עננה את התחייבויותיה כלפיו מכוח הסכם ההקלטות.
הסכם הניהול
90. כאמור הסכם הניהול הסתיים בשנת 2018, כאשר למעשה אין חולק כי לכל הפחות מראשית שנת 2016 הפסיק גבריאלוב לשתף פעולה עם עננה, ומכאן שבחינת טענת ההפרה הנטענת הינה רק עד למועד בו הפסיק גבריאלוב לשתף פעולה עם עננה, מכוח הסכם זה.
כמפורט לעיל, גם הסכם הניהול כולל חיוב השתדלות מצד עננה כלפי גבריאלוב לנהל את הפן העסקי של פעילותו האמנותית (כמוגדר בסעיף 1.3 להסכם הניהול) על הצד הטוב ביותר וכמקובל בענף (ראו סעיף 3.1 להסכם הניהול, וכפי שמפורט בהרחבה לעיל).
91. כדי לבסס את טענת ההפרה הנטענת של הסכם הניהול, טענו התובעים למספר הפרות ספציפיות למולן ניתנה תשובת הנתבעים כדלקמן:
· אי פניה למנכ"לית האופרה הישראלית בקשר לקידום מופע של גבריאלוב מתוך אלבום הילדים שיצר בשם "מקס ומוריץ".
דוידסון הצהיר, כי הוא פנה אל מנכ"לית האופרה אך לא היה לה עניין בפרויקט וכי הוא עדכן בכך את גבריאלוב בעל פה.
בחקירתו הנגדית טען גבריאלוב כי הוא זה אשר פנה אל מנכ"לית האופרה. (ראו עדות גבריאלוב, בעמ' 231).
בהקשר זה אומר, כי גם אם דבריו של גבריאלוב נכונים והוא אכן פנה אל מנכ"לית האופרה, אין בכך כדי להוכיח כי דוידסון לא פנה אף הוא אליה בנדון. כאמור, נטל ההוכחה הכבד רובץ על כתפי התובעים להוכיח כי הנתבעים לא השתדלו דיים כדי לקדם את ענייניו. התובעים נמנעו מלזמן לעדות את מנכ"לית האופרה אשר בוודאי הייתה יכולה לשפוך אור על הדברים, ויש לזקוף זאת אך לחובתם;