המקרה שלפנינו נסב על זכותה להורות של המבקשת ב-בע"מ 8236/21 (המשיבה ב-בע"מ 8606/21, להלן: המבקשת) – שבמשך שנים לא הצליחה להביא ילדים לעולם, עד שבזכות תרומת זרע וביצית והליך פונדקאות בארצות הברית, היא הפכה לאם לתאומים, בן ובת (להלן: הקטינים). מאז היוולדם מצויים הקטינים במשמורת בלעדית של המבקשת והיא זו שמטפלת בהם ומגדלת אותם באהבה – ואולם בהתאם לנוהלי משרד הפנים לא ניתן לרשום את המבקשת כאימם של הקטינים, בהיעדר זיקה גנטית בינה ובינם. מדובר במקרה נוסף שבו האפשרויות הטכנולוגיות בתחום הפריון והילודה משיגות, בפער רב, את ההסדרה המשפטית של הורות שאינה הורות ביולוגית (ראו, למשל, דברי השופטת א' חיות ב-בג"ץ 5771/12 משה נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996, פסקה 15 [פורסם בנבו] (18.9.2014)).
--- סוף עמוד 25 ---
3. לעמדת המבקשת יש להכיר בהורותה לקטינים מכוח צו הורות פסיקתי – ואולם למרבה הצער, נראה שבעת הנוכחית אין לצו כזה עיגון שבדין.
הדין הישראלי מכיר כיום בארבעה מסלולים שונים לקביעת הורות: הורות מכוח זיקה גנטית; הורות מכוח זיקה פיזיולוגית; הורות מכוח "זיקה לזיקה"; והורות מכוח אימוץ (דיון נוסף פלוני, סעיף 18 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות; בע"ם 1118/14 פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים, פסקה 7 לחוות דעתו של השופט נ' הנדל [פורסם בנבו] (1.4.2015), להלן: עניין פלונית). בענייננו אין חולק שלמבקשת אין זיקה גנטית או פיזיולוגית לקטינים; גם לא "זיקה לזיקה"; ואשר להורות מכוח אימוץ – חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ) אמנם מסדיר הורות של הורים שאין להם זיקה ביולוגית לילד, ואולם הוא קובע רשימה סגורה של "עילות אימוץ", כאשר נראה שעניינה של המבקשת אינו בא בגדר אחת החלופות שברשימה זו. הדברים פורטו בחוות דעתו של חברי, ואין צורך לחזור.
הגם שבשנים האחרונות חלה הרחבה מסוימת בהיקף פריסתו של צו ההורות הפסיקתי, צו זה במהותו מאפשר הכרה בהורות רק מכוח "זיקה לזיקה"; קרי: הכרה בהורות של בן או בת הזוג של ההורה הביולוגי, משהוכח קיומה של כוונה משותפת ותכנון משותף של בני הזוג להביא ילד לעולם (להרחבה בנושא התפתחויות שחלו בצו ההורות הפסיקתי, ראו: דיון נוסף פלוני, פסקאות 26-22 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות). המקרה שלפנינו שונה בתכלית. מקור הורותה של המבקשת הוא חוזי, ומבוסס על התקשרות חוזית של המבקשת עם תורמי הזרע והביצית ועם הפונדקאית. אלא שזה מכבר נקבע בהרכב מורחב של שופטי בית המשפט העליון, כי בהיעדר מסגרת חוקית ומנגנוני פיקוח ובקרה מתאימים, לא ניתן לכונן בישראל הורות מסוג "הורות הסכמית" (עניין פלונית כהגדרתו לעיל). ברקע הכרעה זו, עמד "חשש מפני היווצרות 'שוּק תינוקות' שבו ניתן יהיה 'ליצור' או 'לרכוש' תינוק על ידי כריתת 'שרשרת' הסכמים ללא פיקוח וללא הסדרה" (פסקה 3 לפסק דינו של השופט י' דנציגר).