5. נמצאנו למדים כי השימוש בהליכי פונדקאות בחו"ל לצורך הגשמת הזכות להורות הוא בבחינת מציאות קיימת. כך גם האפשרות לשלב בין תרומת זרע וביצית עם הליך פונדקאות בחו"ל, והמקרה שלפנינו יעיד. אף על פי כן, חקיקה מסודרת הנותנת מענה רציני לקשיים והחששות שהליך מעין זה עלול לעורר – אַיִן. הסדרה כזאת מחייבת הכרעה בשאלות עקרוניות ונודעות לה השלכות רוחב משמעותיות, ועל כן גם
--- סוף עמוד 27 ---
לגישתי לא ניתן לעשותה בדרך של חקיקה שיפוטית. משכך, אין מקום למתן צו הורות פסיקתי בעניינה של המבקשת. עם זאת, ברי כי גם לא ניתן לכפות על המבקשת את תהליך האימוץ הקבוע בחוק האימוץ – משהוברר כי חוק זה ככתבו לא חל ולא נועד לחול במקרים כגון עניינה של המבקשת.
בנסיבות אלה, אני שותפה לעמדתו של השופט ד' מינץ כי המתווה שבו פסע בית המשפט המחוזי הוא בבחינת "רעה במיעוטה". אמנם נקבע כי המסלול המתאים להכרה בהורותה של המבקשת הוא במתווה שלפי חוק האימוץ, חרף הקשיים הכרוכים בקביעה זו כאמור לעיל; ועם זאת הורה בית המשפט המחוזי על ביצוע התאמות הכרחיות במסלול האימוץ בהתאם לנסיבות המקרה כפי שנתבררו. בתוך כך, בשלב הראשון של ההכרזה על הקטינים כבני אימוץ – נקבע כי ניתן לראות בהסכם עם הפונדקאית ובפסק הדין האמריקאי המכיר בהורותה של המבקשת כמספקים לצורך ניתוק הקשר המשפטי בין הפונדקאית ובין הקטינים; וגם ביחס לתורם הזרע נקבע כי מעצם היותו תורם אנונימי ניתן להכריז על הקטינים כבני אימוץ כלפיו. במאמר מוסגר יבואר כי ביחס לתורמת הביצית, ניתוק הקשר המשפטי בינה ובין הקטינים נעשה מכוח סעיף 42 לחוק תרומת ביציות, התש"ע-2010 ולא נדרשת כל פעולה משפטית נוספת. זאת ועוד. בית המשפט המחוזי קבע כי אף אין צורך בהגשת תסקיר עובד סוציאלי כנדרש בסעיף 22 לחוק האימוץ, שכן דרישה זו אינה רלוונטית בעניינה של המבקשת שעה שלא נשמעה כל טענה ביחס למסוגלותה ההורית. מדובר אפוא ביישום גמיש של ההסדר הקבוע בחוק האימוץ, המותאם ככל הניתן לנסיבות עניינם של המבקשת והקטינים; ונראה כי מדובר בפתרון המיטבי עבורם בשים לב לדין הנוהג כיום.
ש ו פ ט ת
השופט נ' סולברג:
1. דעתי כדעת חברי השופט ד' מינץ, שאליה הצטרפה גם חברתי השופטת ע' ברון. אף לשיטתי, יש הצדקה ליתן רשות ערעור בבקשות שלפנינו, מאחר שהן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים; אך לגופו של עניין – דינם של שני הערעורים להידחות.