--- סוף עמוד 28 ---
2. כמו במקרים נוספים שנדונו לפני בית משפט זה בשנים האחרונות, גם בעניין דנן, על שולחן הניתוחים – סוגיה רגישה ועדינה, בבסיסה הכמיהה האנושית להוֹרוּת. גם הפעם, צף ועולה הפער בין עולם המשפט לחיי המעשה; בין השאיפה להכרה משפטית בהוֹרוּת, בנסיבות חיים מורכבות, לבין העדר עיגון בדין הקיים, באופן שאינו מאפשר זאת. כפי שציינה חברתי השופטת ע' ברון, הפער בין הקִדמה הטכנולוגית והמדעית בתחום ההוֹלדה, לבין ההסדרה המשפטית, מביא לפתחם של בתי המשפט סוגיות שונות, שכלל לא עלו במחשבה בעבר. המקרה שלפנינו ממחיש פער זה, ולצד זאת, משקף גם פער בין שיטות משפט שונות, שלכל אחת מהן גבולות וגדרים משל עצמה, בכל הנוגע לשאלת ההכרה במעמד של הורה.
3. חברי השופט מינץ, היטיב לתאר בחוות דעתו כי מודל 'ההורות ההסכמית' – דהיינו, הורות נטולת קשר גנטי או ביולוגי, שאינה מוסדרת לפי אחת הדרכים המעוגנות בחוק – אינו מוכר בדין הישראלי (לעניין זה ראו: בע"מ 1118/14 פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים [פורסם בנבו] (1.4.2015); בע"מ 4880/18 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 13 [פורסם בנבו] (24.1.2019); בע"מ 3518/18 ב"כ היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, פסקה 18 לפסק הדין של חברי השופט מינץ [פורסם בנבו] (3.2.2020); דנ"א 1297/20 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקאות 34-33 לפסק הדין של הנשיאה א' חיות [פורסם בנבו] (25.7.2022)). על רקע דבריו הנכוחים של חברִי, שעמם אני מסכים בכל פה, לא ניתן לקבל את ערעור המבקשת. בקשתה כי נכיר בה כהורה, על יסוד 'צו הורות פסיקתי' – אינה יכולה להתקבל. זאת, משום שהתנאי הבסיסי שנקבע בפסיקה למוסד זה – שהוא כשלעצמו מוסד חדשני – מחייב קיומה של 'זיקה לזיקה'; ואין חולק כי זו אינה מתקיימת בענייננו. גם הטענה כי יש מקום ליצירת מסלול חדש, 'צו אימוץ פסיקתי', ובכך 'לדלג' מעל דרישותיו הקפדניות של חוק האימוץ, התשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ או החוק), נראית מוקשית ביותר. ביסוד מהלך זה, טמונה ההנחה, כי בית המשפט רשאי לעצב הסדר חדשני, בדרך של חקיקה שיפוטית, תוך סטייה מהוראות חוק האימוץ, אף שמדובר בסוגיה הנוגעת לאחד מן התחומים הרגישים ביותר, המוסדרים על-ידי המשפט. עם כל ההבנה למצבה של המבקשת, זירת קביעת המדיניות ועיצובה, בפרט בתחום רגיש כל-כך, נתונה למחוקק בלבד; לא לבית המשפט. במקום שבו עומדות רגלינו כיום, הותיר המחוקק את מודל ההורות ההסכמית, מחוץ לקשת האפשרויות להכרה במעמד הורי, וכפי שצוין בחוות דעתו של חברי – טעמים כבדי-משקל עומדים ביסוד קביעה זו. בהקשר זה אוסיף, כי את כוונתו המפורשת של המחוקק, שלא להתיר הוֹרוּת הסכמית, ניתן ללמוד, בין היתר,