ב. ביום 3.6.2019 הגישה הנתבעת 1 בקשה למחוק את הסעדים ההצהרתיים המפורטים בס' 81(א) ו-(ב) לתביעה שלה אך שמרה על זכותה לסעד הכספי הכלול בה. התובע הגיש תגובה ביום 23.7.2019 ובמסגרתה הודיע כי אינו מתנגד למחיקה המבוקשת. ביום 28.9.2019 ניתנה החלטה המורה על מחיקת הסעדים ההצהרתיים כמבוקש.
ג. מעיון בתביעת הנתבעת 1 עולה כי תבעה סעדים כספיים (ראו ס' 78, 80 ו-83 לכתב התביעה). בירור תביעתה לסעדים ממילא כרוך בקביעה אם התובע קיבל או לא קיבל כספים אלה כדין. בנסיבות אלה אין במחיקת הסעדים ההצהרתיים כדי להגביל את בירור הזכות של הנתבעת 1 לסעדים הכספיים ואת חיוב התובע בהשבתם ככל שיימצא כי היא זכאית להם או לחלק מהם.
ד. עוד נזכיר כי בהתאם למדיניות התגמול, חובה על התובע להשיב כל תגמול ששולם לו בהתבסס על נתונים שגויים (ס' 9.1.16 לנספח 18 לתצהיר הנתבע 3. ראו גם ס' 4.6.8 למזכר ההבנות הראשון). התובע הסכים לתנאי זה גם באשר לבונוס שקיבל. ראו דיון לעיל ונספח ג' לפרוטוקול וועדת התגמול (נספח 5 לתצהיר הנתבע 3).
19. החזר הוצאות:
א. הנתבעת 1 טענה כי התובע נטל ממנה שלא כדין סכומים בגין החזר הוצאות (ס' ד(3) לתביעת הנתבעת 1 ולתצהיר הנתבע 3). בתמיכה לטענתה צרפה הנתבעת 1 פירוט הוצאות התובע בכרטיס אשראי שלה (נספח 24 לתצהיר הנתבע 3).
ב. הנתבעת 1 טענה כי התובע דיווח על הוצאות בגובה 37,532 ₪ עבור אירוח של ספק מחוץ לארץ. זאת בניגוד למדיניותה, לפיה הנתבעת 1 לא מממנת את שהות ספקיה בישראל. בנוסף טענה הנתבעת 1 כי התובע דיווח על הוצאה בגובה 4,615 ₪ עבור מתנה לחתונה של אחד מספקיה. גם הוצאה זו בוצעה ללא אישור ובניגוד למדיניותה.
ג. התובע הכחיש טענות אלה של הנתבעת 1 (ס' 88 לכתב ההגנה). לטענתו לא הוציא הוצאות אישיות וכל הוצאה שהוציא היא הוצאה של הנתבעת 1 אשר קיבלה אישור והוצאה לצורך פעילותה בלבד (ס' 91 לכתב ההגנה). כך, התובע טען כי ההוצאה בגובה 4,615 ₪ נעשתה על ידי הנתבעת 1 כמתנה לחתונת בנו של אחד מספקיה בהודו: יצרן האורז של חברת LT Foods, בחודש נובמבר 2016. לגבי ההוצאות בסך 37,532 ₪ טען התובע כי טענת הנתבעת 1 לא מפורטת ולא ברורה זהותו של אותו ספק ומהן ההוצאות שהוצאו עבורו (ס' 93 – 97 לכתב ההגנה).
ד. בתצהירו זנח הנתבע 3 את הטענות באשר לאירוח הספק מחוץ לארץ ובאשר למתנה לחתונת בנו של הספק מהודו. תחת זאת, הצהיר הנתבע 3 כי במהלך שנת 2016 קיבל התובע החזר הוצאות בסך 43,215 ₪ ובשנת 2017 קיבל התובע החזר הוצאות בסך 27,158 ₪. סכומים אלה חורגים ממדיניות התגמול, על פיה זכאי מנכ"ל הנתבעת 1 להחזר הוצאות בסכום שנתי שלא יעלה על 12,000 ₪.